4/24/2012

Capitulo 28-פרק כ''ח El Camino Estrecho y el Camino de "Vida" de Yeshu




פרק כ''ח

[13] בזמן ההוא אמר יש''ו לתלמידו באו בשער הצר ששער האבדון רחב ומצולה ורבים הולכים בה.
[14] כמה השער צר וכבד הדרך המשייר לחיים ומעטים המוצאים אותה.


Capítulo 28.

[13] En aquel tiempo dijo Yesh"u a sus discípulos: “Entren por la Shaar haTzar(puerta estrecha) porque la Shaar haAvadon (puerta de destrucción) es ancha y profunda y muchos entran por ella.

[14] Cuán estrecha es la puerta y difícil el camino a la vida y pocos son los que la encuentran”.


Comentario.

En el "judaísmo" mesiánico, como en el nazareniso se da por entendido que las palabras claves tales como 'puerta estrecha', 'camino a la vida'  se refiere a la 'mesianidad de Yesh"u', así como a 'la enseñanza de Yesh"u', sin embargo en otra parte del Brit HaMetumtam (Nuevo testamento), Yesh”u declara:

λέγει αὐτῷ Ἰησοῦς· ἐγὼ εἰμι ἡ ὁδὸς καὶ ἡ ἀλήθεια καὶ ἡ ζωή· οὐδεὶς ἔρχεται πρὸς τὸν πατέρα εἰ μὴ δι’ ἐμοῦ.

Yo soy el camino, la verdad y la vida; nadie viene al Padre, sino por mí.
Juan 14:6
Conforme todo lo analizado sobre los capítulos analizados del texto hebreo de Mateo hasta aquí, es inequívoca la conclusión sobre la falsa calificación de Mesías, con relación a Yesh”u.
A esta altura podemos asegurar que, apoyándonos íntegramente en los textos del Tana”j, las palabras atribuidas a Jesús: “Yo soy el camino, la verdad y la vida”, no son verdaderas.
Por otra parte Yesh”u enseña: difícil el camino a la vida y pocos son los que la encuentran haciendo referencia a su enseñanza (o su mesianidad espuria), el camino que hizo Yesh”u para el pueblo judío, es descrito por las Escrituras Judías (el Talmud Bablí y Yerushalmí) , en que Yeshu (de Nazaret) practicó la hechicería y la seducción y llevaba a Israel por mal camino’, nuestras fuentes en resumido dicen lo siguiente:

Cuando el rey Janay mató a nuestros Rabíes, Yehoshua y Yesh”u fueron a Alejandría de Egipto. Cuando hubo paz (entre el rey y los fariseos) Simeón ben Shetaj les envió (lo siguiente): De mí, Jerusalén, la Ciudad Santa, a ti, Alejandría de Egipto, hermana mía: mi esposo habita en medio de ti y yo estoy desolada. Así que ellos (Yehoshua ben Perajia y Yesh”u) vinieron y se arriesgaron en cierta posada donde fueron tratados
con mucho honor. El (Yehoshua ben Perajia) dijo: ¡Qué hermosa es la posadera! Yesh”u le dijo: Rabí, sus pestañas son demasiado cortas. Yehoshua ben Perajia le dijo: Desdichado, ¿de tales cosas te ocupas? Envió cuatrocientas trompetas y lo anatematizó. Yesh”u apareció ante él muchas veces, diciéndole: Vuelve a recibirme. Pero él no lo escuchó. Un día Yehoshua ben Perajia estaba recitando el Shemá. Yesh”u se le apersonó y Yehoshua ben Perajia estaba dispuesto a recibirlo. Le hizo un signo con la mano (de que debía esperar mientras recitaba el Shemá, pues no quería ser interrumpido). Yesh”u pensó que lo había rechazado y fue y colocó un ladrillo y le rindió culto. Yehoshua ben Perajia le dijo: "¡Arrepiéntete!" Yesh”u le dijo: Esto he aprendido de ti: a todo el que peca y hace pecar a muchos, ellos no le dan ninguna oportunidad de arrepentirse. La baraita dice: Yesh”u (de Nazaret) practicó la hechicería y la seducción y llevaba a Israel por mal camino.

Sanhedrin 107b
Sota 47b
J. Hagigah II, 2
יהושע בן פרחיה מאי הוא כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה ויש"ו לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח לי' שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדרי' של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה קם אתא ואתרמי לי' ההוא אושפיזא עבדו לי' יקרא טובא אמר כמה יפה אכסניא זו אמר לי' רבי עיניה טרוטות אמר לי' רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה אתא לקמיה כמה זמנין אמר לי' קבלן לא הוי קא משגח ביה יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע אתא לקמיה סבר לקבולי אחוי לי' בידיה הוא סבר מידחא דחי לי' אזל זקף לבינתא והשתחוה לה אמר ליה הדר בך אמר ליה כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמר מר יש"ו כישף והסית והדיח את ישראל} 
יהושע בן פרחיה מאי היא כדהוה קא קטיל ינאי מלכא לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה ר' יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה אמר ש"מ הוה ליה שלמא כי אתא אקלע לההוא אושפיזא קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא טובא יתיב וקא משתבח כמה נאה אכסניא זו א"ל<אחד מתלמידיורבי עיניה טרוטות א"ל רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה יומא חד הוה קרי קרית שמע אתא לקמיה הוה בדעתיה לקבוליה אחוי ליה בידיה סבר מדחא דחי ליה אזל זקף לבינתא פלחא אמר ליה חזור בך א"ל כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה דאמר מר {יש"ו} כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת


דף י,ב פרק ב הלכה ב משנה  יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומר לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך נתיי הארבילי אומר לסמוך יהודה בן טבאי אומר שלאלסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם ונכנס שמאי הלל אומר לסמוך ושמאי אומר שלא לסמוך הראשונים היו נשיאים והשניים אבות בית דין:
דף י,ב פרק ב הלכה ב גמרא  בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל אלא על הסמיכה בלבד ועשו שמאי והלל ועשו אותן ד' משרבו תלמידי ב"ש ותלמידי ב"ה ולא שימשו את רביהן כל צורכן ורבו המחלוקת בישראל ונחלקו לשתי כתות אלו מטמאין ואלו מטהרין ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד ר' חייה בשם ר"י לא תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא רשות ונחלקו עליה אבות העולם א"ר יוסה זאת אומר שאדם צריך לכבוש את כובדו דלא כן מה אנן אמרין אסור ליגע בבהמה בי"ט.  הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם ונכנס שמאי.  לאיכן יצא יש אומרים
דף יא,א פרק ב הלכה ב גמרא  ממידה למידה יצא ויש אומר כנגד פניו יצא הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים מלובשין תירקי זהב שהשחירו פניהן כשולי קדירה שאמרו להן כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל אנן תנינן יהודה בן טבאי נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין אית תניי תני ומחלף מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדרייא מסייע ליה יהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממניתיה נשיא בירושלם ערק ואזל ליה לאלכסנדריאה והיו בני ירושלם כותבין מירושלם הגדולה לאלכסנדריאה הקטנה עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו פירש מיתי גו אילפא אמר דבורה מרתא דביתא דקבלתן מה הוות חסירה א"ל חד מן תלמידוי רבי עיינה הוות שברה א"ל הא תרתיי גבך חדא דחשדתני וחדא דאיתסכלת בה מה אמרית יאייא בריוא לא אמרית אלא בעובדא וכעס עלוי ואזל מ"ד שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה תרין חסידין הוון באשקלון אכלין כחדא ושתין כחדא ולעיי באוריתא כחדא דמך חד מינהון ולא איתגמל ליה חסד מית בריה דמעון מוכס ובטלת כל מדינתא מיגמול ליה חסד שרי ההוא חסידא מצטער אמר ווי דלית לשנאיהון דישראל כלום איתחמי ליה בחילמא וא"ל לא תיבזי בני מריך דין עבד חדא חובא ואזל בה ודין עבד חדא טיבו ואזל בה ומה חובא עבד ההוא חסידא הס ליה לא עבד חובה מן יומוי אלא פעם אחת הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד ומה טיבו עבד בריה דמעון מוכח חס ליה לא עבד טיבו מן יומוי אלא חד זמן עבד אריסטון לבולבטייא ולא אתון אכלוניה אמר ייכלוניה מיסכינייא דלא יטלין ואית דאמרין בשוקא הוה עבר ונפל מיניה חד עיגול וחמא חד מיסכן ונסב ליה ולא א"ל כלום בגין דלא מסמקי אפויי בתר יומין חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה מטייל גו גנין גו פרדיסין גו מבועין דמוי וחמא לבריה דמעין מוכס לשונו שותת על פי הנהר בעי ממטי מיא ולא מטא וחמא למרים ברת עלי בצלים רבי לעזר בר יוסה אמר תלייא בחיטי ביזייא רבי יוסי בן חנינא אמר צירתא דתרעא דגיהנם קביע באודנה אמר לון למה דא כן א"ל דהוות ציימה ומפרסמה ואית דאמרי דהוות ציימה חד יום ומקזה ליה תריי אמר לון עד אימת היא כן א"ל עד דייתי שמעון בן שטח ואנן מרימין לה מן גו אודנה וקבעין ליה גו אודניה אמר לון ולמה א"ל דאמר אין אנא מתעביד נשייא אנא מקטל חרשייא והא איתעבד נשייא ולא קטן חרשייא והא אית תמנין נשיין חרשיין יהיבין גו מערתא דאשקלון מחבלן עלמא אלא איזיל אמור ליה אמר לון אנא דחיל דהוא גבר נשייא ולית הוא מהיימנתי א"ל אי הימינך הא טבאות ואין לא עביד הדין סימנך קומוי הב ידך על עיינך ואפקה וחזרה והיא חזרה אזל ותני ליה עובדה בעא מיעבד סימנא קומוי ולא שבקיה א"ל ידע אנא דאת גבר חסיד יתיר מן כן את יכול עבד ולא עוד אלא בפומי לא אמרית בלבי חשבית מיד עמד שמעון בן שטח ביום סגריר ונסב עימיה תומנין גוברין בחירין ויהב בידיהון תומניי לבושין נקיים ויהבנין גו קידרין חדתין וכפינון על רישיהון אמר לון אין

תרגום. כשהרג ינאי המלך לחכמים, שמעון בן שטח - הסתירה אותו אחותו. ר' יהושע בן פרחיה - הלך וערק לאלכסנריה של מצרים. כשהיה שלום, שלח לו שמעון בן שטח ממני ירושלים עיר הקודש לך. אלכסנריה של מצרים אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה. אמר: מכאן שיש שלום. כשבא נקלע לאותה אכסניא עמד לפניהם בכבוד  יפה עשו לו כבוד גדול ישב והשתבח כמה נאה אכסניא זו. אמר לו אחד מתלמידיו רבי עיניה טרוטות (זולגות) אמר לו: רשע בכך אתה עוסק? הוציא ארבע מאות שופרות ושמתו (נידה אותו). כל יום בא לפניו ולא קבלו. יום אחד היה קורא קריאת שמע. בא לפניו. היה בדעתו לקבלו. הראה לו בידו (שימתין) סבר (יש"ו) דוחה הוא אותו. הלך העמיד לבנה ועבד אותה (כעבודה זרה). אמר לו: חזור בך! א"ל: כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקים  בידו לעשות תשובה. דאמר מר יש"ו כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל שנה רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.


Para nuestras fuentes (judías) en que tienen aun un valor mayor: en ellos vemos cuál fue la actitud para con Yesh”u y sus enseñanzas de la primera generación de tanaím que vivió después de la Destrucción, entre los cuales se contaron los más sabios y piadosos del pueblo judío.  Al principio, a los ojos de los sabios de Israel, hasta la época de Trajano y Adriano (el lector habrá sin duda observado que las noticias talmúdicas más importantes y antiguas sobre Yesh”u provienen del R. Eleazar y sus contemporáneos), Yesh”u era judío (de padre romano), pero se trata de "un israelita que pecó", o "un transgresor de Israel". 

No hay comentarios:

Publicar un comentario

Tu opinión es importante para nosotros!