Igeret Teiman: Capítulo 19. Incluso el relato de la salida de Mitzraim (Egipto) no comprendía.

BS"D

גם את חשבון יציאת מצרים לא הבינו

ודע, שהקץ שבאר הקב"ה אותו בביאור, כלומר גלות מצרים שאמר בראשית ט"ו י"ג "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", לא נודעה אמיתתו ונפל בו ספק. מהם מי שסבר שארבע מאות שנה אלו משעה שירד יעקב אבינו למצרים. ואחרים חשבו משהתחיל השעבוד והיא שנת שבעים לאחר שירד יעקב אבינו למצרים. ואחרים חשבו אותה משעה שנאמרה נבואה זו לאברהם אבינו והוא מעמד בין הבתרים. וכשמלאו ארבע מאות למעמד בין הבתרים יצאו ממצרים קצת בני ישראל קודם שעמד משה רבנו שלשים שנה ועלה בדעתם שכבר תם הקץ והרגום המצרים והכבידו עליהם השעבוד כן הודיענו חכמים ז"ל. ועל האנשים ההם אשר טעו בחשבונם ודמו שכבר באה הגאולה ויצאו אמר דוד תהלים ע"ה ט' בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב. והקץ האמיתי היה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, שהוא זרע אברהם שנאמר בראשית כ"א י"ב "כי ביצחק יקרא לך זרע". ואמר יתברך שם ט"ו י"ג "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". ובזמן הגלות ישלטו אותם וישעבדו בהם וייגעום. כך הוא פירוש הפסוק. והיו ארבע מאות שנה לגירות ולא לשעבוד. ולא התבאר זה עד שעמד הנביא הגדול. ונמצא שמיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשוה.

ואתה דן מקץ זה קל וחומר: ומה הקץ הזה שנודע זמנו והתבאר, לא ידעוהו, כל שכן הקץ הזה הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרוב אריכותו, עד שאמר הנביא על דרך התמה תהלים פ"ה וי"ו "הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדר ודר". ואמר ישעיהו כשספר אריכות הגלות הזה ישעיה כ"ד כ"ב "ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו". ובאר לנו דניאל עומק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם, ולפיכך מנעונו החכמים ז"ל מלחשוב הקצים לביאת משיח לפי שייכשלו בהם ההמון, ושמא יטעו בראותם שבאו הקצים ולא בא. וכן אמרו החכמים ז"ל תפח רוחם של מחשבי קצין, לפי שהם תקלה לעם. לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם.

ואנו דנים את רב סעדיה לכף זכות, ונאמר שמא מה שהביאו לעניין זה ואע"פ שהיה יודע שהתורה אסרה זה, לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולי הוא, ע"ה, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם וחזק ממנה מה שנדלדל, והודיעו בלשונו ובכתבו וקולמוסו, וראה בכלל מה שראה בדעתו לקבץ המון העם על דרך חשבון הקצים כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם. והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמים, ואין לטעון עליו על שטעה בחשבנותיו כי כוונתו היה מה שאמרתי. 

19. Incluso el relato de la salida de Mitzraim (Egipto) no comprendía.

[1] Recuerde que incluso la fecha de la terminación del exilio egipcio no se conoce con precisión y dio lugar a diferencias de opinión, aunque su duración se fijó en la Escritura, donde se lee:

“Y servirán; y martirizaran (a tu simiente) durante cuatrocientos años” (Berreshit 15:13)

[2] Algunos estimado el período de cuatrocientos años desde el momento de la llegada de Ya’acob Avinu en Egipto (Yacub 'iaa Misr), otros pensaban que esta profecía fue pronunciada a Avraham Avinu y esto fue transmitido en partes.

[3] A la expiación de cuatrocientos años después de este evento, y treinta años antes de la aparición de Mosheh Rabeinu (Musa Rasul-Allah), un grupo de los hijos de Israel salió de Egipto, porque creían que el exilio había terminado para ellos.

[4] Ellos fueron sometidos y muertos por los egipcios.

[5] La cantidad de los hijos de Israel que se mantuvo en consecuencia agravados a medida que aprendemos de nuestros sabios, los maestros de nuestras tradiciones nacionales.

[6] David a”h ya se hizo alusión a los israelitas vencidos que calcularon  mal la fecha de la redención en el verso:

בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב

“Los hijos de Efraim eran como arqueros que manejan el arco y retroceden en el día de la batalla” (Tehilim 78:9).

[7] En verdad, el período de cuatrocientos años comienzo con el nacimiento de Yitzjak la simiente de Abraham, por excelencia, como pueden ser visto en el verso: 

"Porque en Yitzjak te será llamada a ser semilla de ti" (Berreshit 21:12), y en el verso: “Tu simiente será peregrina en una tierra que no es suya, que servirán a ellos, y por ellos serán afligidos cuatrocientos años”. (Berreshit 15:13)

[8] En el exilio, que gobernarían, esclavizarían y les malatratarian, esta es la implicación de este texto.

[9] Los cuatrocientos años mencionados en este verso se refieren a la duración del exilio, y no [exclusivamente] a la esclavitud de Egipto.

[10] Este hecho fue malinterpretado hasta que llegó el gran profeta (Mosheh), cuando se dieron cuenta de que los cuatrocientos años mencionados en este verso se refieren a la duración del exilio, y no [exclusivamente] a la esclavitud de Egipto.

[11] Este hecho fue malinterpretado hasta que llegó el gran profeta (Mosheh), cuando se dieron cuenta de que los cuatrocientos años se remonta precisamente al nacimiento de Yitzjak.

[12] Ahora bien, si tanta incertidumbre prevalecía en lo que se refiere a la fecha de la liberación de la esclavitud egipcia, el plazo de que se haya fijado, ¿cuánto más sería el caso con respecto a la fecha de la redención final? la duración prolongada del cual estuvieron horrorizados y consternados nuestros videntes inspirados, de modo que uno de ellos fue movido a exclamar:

“¿Estarás airado con nosotros eternamente? ¿Extenderás Tu indignación a todas las generaciones?”  (Tehilim 85:6)

[13] Yeshayahu (Isaías-Asheia), también, en alusión al exilio prolongado a cabo, declaró:

 “ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו-Y serán juntados, como se juntan los prisioneros en el calabozo, y serán encerrados en la prisión, y después de muchos días serán castigados” (Yeshayah 24:22)

[14] Puesto que Daniel ha proclamado el asunto un secreto profundo, nuestros sabios han interceptado el cálculo del momento de la redención futura, o el cómputo del periodo de la llegada del Mashiaj, porque las masas podrían estar desconcertadas y confundidas debido a que el Mashiaj falle en aparecer como se había pronóstico.

[15] Los rabinos invocaron a Di”s para frustrar y destruir a los que tratan de determinar con precisión el advenimiento del Mashiaj: " Malditos sean los huesos de aquellos que calculan la llega de los días venideros" (Sanhedrín 97b) [[proclama el Talmud, porque dirán “Ya que los días venideros ya están aquí, y [Mashiaj] aún no ha llegado, él nunca llegará”. Pero [de todas formas], debemos esperarlo…”]]

[16] En cuanto a los cálculos mesiánicos de R’ Sa’adia, hay circunstancias atenuantes para ellos, aunque sabed que se desecharon.

[17] Para los judíos de su tiempo estaban perplejos y equivocados.

[18] La religión divina podría haber desaparecido poco menos que él no había alentado a los pusilánimes, y difusa, diseminada y propagado de boca en boca y la pluma un conocimiento de sus principios básicos.

[19] El creía, con toda seriedad, que por medio de los cálculos mesiánicos, que inspiraría a las masas con la esperanza de la verdad. En verdad de todo.

Igeret Teiman: Capítulo 18. La gran respuesta: La cuenta final del RaSa”G (Rav Sa’adia Gaón Al-Fayyumi)

BS"D

חשבונות הגאולה

חשבון הקץ של רס"ג

אבל מה שזכרת מדבר הקצים, ומה שבאר רב סעדיה בהם. תחילת מה שיש עליך לדעת שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם. כמו שבאר דניאל ואמר דניאל י"ב ט' "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ". אבל רוב ציור קצת החכמים על זה ועלה ברעיוניהם שהשיגוהו, כבר קדם הנביא להודיע עניין זה ואמר שם שם "ישוטטו רבים ותרבה הדעת", כלומר ירבו הדעות והסברות בו. וכבר באר הקב"ה על ידי נביאיו שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח ויעברו הקצים ולא יתקיימו. ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בעניין זה ואמר אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם, אבל כל מה שיוסיף להתאחר הוסיפו בו תקוה שכן אמר חבקוק ב' ג' "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר".

18. La gran respuesta: La cuenta final del RaSa”G (Rav Sa’adia Gaón Al-Fayyumi)

[1] En su carta usted ha advertido a los cálculos de la fecha de la redención y de la opinión de R’ Sa’adia sobre el tema.

[2] En primer lugar, que recayó en usted para saber que ningún ser humano nunca será capaz de determinar con precisión como Daniel ya se ha insinuado:

“Porque las palabras están calladas y selladas” (Daniel 12:9).

[3] De hecho muchas hipótesis fueron avanzadas por los estudiosos, que imaginó que han descubierto la fecha, como se había previsto en la Escritura: 

“Muchos correrán de un lado a otro y aumentarán las opiniones” (Daniel 12:4).

[4] Es decir, no habrá numerosos puntos de vista sobre ella. Además tenemos una comunicación divina por medio de los profetas que muchas personas calculará el tiempo de la venida del Mashiaj, pero tendrá un error al determinar su verdadera fecha.

[5] Se nos advierte en contra de dar paso a la duda y la desconfianza a causa de estos errores de cálculo.

[6] Cuanto más larga sea la demora, más fervientemente que deberá esperar, como está escrito:

“Por cuanto todavía no se cumplió el plazo señalado por la visión, pero ya llega a su fin, y no miente…” (Habakuk 2:3).

Igeret Teiman: Capítulo 17. El Profeta dijo que se han de cancelar todos los preceptos de la Torah - ha de ser condenado a muerte.

BS"D

נביא שאמר לבטל מצווה - יומת

וכל נביא שיעמוד, בין שיהיה מיוחס לכהונה או ללויה, או שיהיה עמלקי, ויאמר שאחת מכל המצות הנכללות בספר התורה שבטל חיובה - שיקר והכחיש נבואתו של משה רבנו, שהוא אמר "לנו ולבנינו עד עולם", לפיכך נכחישהו ונהרוג אותו אם תהיה לנו יכולת על זה. ואין לנו להשגיח על מופתיו, כמו שלא נשגיח לנביא האומר לעבוד עבודה זרה, שכן אמר שם י"ג ג' ד' "ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא" וגומר. שהרי משה רבנו עליו השלום אמר לנו לא תעבדו עבודה זרה לעולם, לפיכך נדע שאות הזה, שעשה בשם עבודה זרה, אינה כי אם בלאט וכישוף. וכן אמר לנו משה ע"ה שהתורה הזאת עומדת לעולם, לפיכך כל נביא שיאמר שהיא לזמן קצוב, יש לנו לדעת מפשט נבואתו שהוא נביא שקר, שהרי בא להכחיש משה רבנו, לפיכך לא נבקש ממנו אות ומופת. ואם עשה, לא נשגיח בה, שנחשב שהיא מופת בעשותו אותה, לפי שאמונתנו במשה לא היה מצד המופת כדי שנתחייב בשביל זה להקיש בין מופת הנביא הזה למופת משה רבנו, אבל האמנו בו לפי ששמענו הדבר כמו ששמע הוא, בזה האמנו בו אמונה שלמה מקוימת עד עולם, שנאמר שמות י"ט ט' "וגם בך יאמינו לעולם". 

ואנחנו בעניין זה עם משה רבנו כמו שני עדים שהעידו שראו שום דבר, שכל אחד מהם יודע בוודאי שהוא אמת מה שיעיד חברו ואמתות דברו, ואינם צריכים להביא על דבריהם ראיה בפני המון העם. וכן הדבר בנו אנחנו עדת ישראל, ידענו אמיתות משה רבנו לפי שראינוהו במעמד הר סיני בשעת הדיבור לא מפני המופת. אבל עשה כל מה שעשה מן המופתים לפי הצורך כמו שהתבאר מפסוקי התורה. 

ומפני שהעיקר הגדול הזה הוא נשכח, ואינם סומכים עליו רוב אומתנו, בשביל זה אין אנו מאמינים במופתים כמו שאנו מאמינים במשה רבנו, ולא בשווה ביניהם באמונה. ובשביל זה אמר שלמה ע"ה בלשון האומה שיר השירים ד' א' "מה תחזו בשולמית במחולת המחנים". אמר: אם תוכלו להעמיד לי כמו מעמד הר סיני. לפיכך אם יעמוד נביא מישראל או משאר האומות, ויקרא בני אדם לדתו של משה רבנו, ולא יוסיף ולא יגרע כמו ישעיהו וירמיהו וזולתם - נשאל ממנו מופת. אם יתן מופת, נאמין בו, ויהיה אצלנו במעלות הנביאים. ואם יחסר וייפול שום דבר מכל דבריו - ייהרג. 

ומה שאנו מאמינים בו בתיתו מופת, ואף על פי שאפשר שהוא מכחיש שהקדוש ב"ה צוונו על ידי משה, ואמר לנו כשיעידו שני עדים בשום דבר חתוך הדין על פי עדותם, ודון אותם לכף זכות והעמידם על חזקת כשרותם, ואף על פי שייתכן שיעידו באמת או שיעידו בשקר. וכן צוונו שאם יקום נביא ונתן אות או מופת, ונראה לפי דעתנו הפעולות כפי חיתוך דברו, ואף על פי שהדבר אפשר אם הוא אמת או שקר. ובאר לנו כמו כן שיש דברים שאינם מתקבלים מצד הנבואה, והם כל דבר שיבוא להכחיש נבואתו של משה רבנו ע"ה. וכבר בארנו העניין זה בתכלית הביאור בתחילת חיבורנו הגדול בפירוש המשנה, ומשם תלמד העיקרים האלה הגדולים שהם אדני התורה ועמודי האמונה. ומה שראוי לך לדעת, כי כאשר אין תוספות בתורת משה ולא גירעון בכתובים, כמו כן אין תוספות וגירעון בפירושה המקובל, והוא שקבלו החכמים איש מפי איש והיא תורה שבעל פה. 

17. El Profeta dijo que se han de cancelar todos los preceptos de la Torah - ha de ser condenado a muerte.

[1] Y todo profeta que se levante, ya sea que se le atribuya la kehunah (sacerdocio), o si es levita, o si es amalecita (العمالقة -עמלקי), os digo que  es pérfida aquel que afirme que uno de todas las mitzvot (mandamientos) expresados en el libro de la Torah, aquel tal (Muhammad) miente y niega la profecía de Mosheh Rabeinu, alav hashalom - Mussa Al-Rabi-ladaina, Sali Allah ealaih wa’salam (Moisés nuestro rabino-משה רבנו עליו שלום- موسى الرابي لدينا صلي الله عليه وسلم), quien dijo: 

‘son para nosotros y para nuestros hijos para siempre.’ [‘para que cumplamos TODOS los mandatos e esta Torah’] 

(Devarim / Deuteronomio 29:28).

[2] Por tanto lo (correcto) que se debería (de haber hecho), era haberlo matado si se hubiera tenido la capacidad de ello (ya que era un falso profeta).

[3] Nos gustaría no hacer caso de los milagros que él pueda desempeñar, del mismo modo que no tendría en cuenta la maravilla de trabajo de uno que busca atraer a la gente a la idolatría, tal como estamos obligados en el verso de la Torah: 

‘y realmente viniere la señal o el prodigio y él propusiere: ‘vayamos tras otros dioses que tú no conociste y sirvámosles’. No escucharás las palabras de tal profeta…’ (Devarim / Deuteronomio 13:3)

[4] Desde Mosheh Rabeinu, alav hashalom (la paz sea sobre él), ha prohibido por siempre el hacer avodah zarah (idolatría), ya que sabemos que los milagros de un aspirante a seductor a la idolatría son hechas por el engaño y la hechicería, 

[5] Del mismo modo, ya que Mosheh nos ha enseñado que la Torah es eterna, estamos convencidos definitivamente que un previcador cualquiera que argumenta que estaba destinado a estar en vigor por un período determinado de tiempo, porque esto contraviene a Mosheh Rabeinu.

[6] En consecuencia no prestamos atención a sus afirmaciones o interpretaciones sobrenaturales.

[7] En la medida en que no creemos en Mosheh Rabeinu a causa de sus milagros, no estamos bajo ninguna obligación de instituir comparación entre sus milagros y las de los demás.

[8] Nuestra confianza y firme fe eternamente estarán firmes en Mosheh Rabeinu es debido al hecho de que nuestros antepasados, así como él, habían escuchado el discurso divino en el Sinaí, como se insinuó en la Escritura en Shemot (Éxodo) 19:9:

‘así también en ti confiarán para siempre.’

[9] Este evento es análogo a la situación de los dos testigos que observaron un cierto acto simultáneamente.

[10] Cada uno de ellos vio lo que su compañero vio y cada uno de ellos es asegurarse de la veracidad de la declaración de su compañero, y no requiere de prueba o demostración, mientras que otras personas, a los que iban a informar de su testimonio, no estaría convencido sin confirmación o certificación.

[11] Del mismo modo, nosotros, los de la fe judía, convencidos de la verdad de la profecía de Mosheh Rabeinu, la medida en que nuestros antepasados en común con él fue testigo de la revelación divina en el Sinaí, y no sólo a causa de sus milagros.

[12] Realizó todas ellas sólo cuando la ocasión lo requería, y como se registra en la Escritura.

[13] No damos crédito a los principios de un hacedor de milagros, de la misma manera que confiamos en la verdad de Mosheh Rabeinu, ni tampoco existe ninguna analogía entre ellos.

[14] Esta distinción es un principio fundamental de nuestra religión, pero parece haber caído en el olvido, y se ha hecho caso omiso de nuestros correligionarios.

[15] Este pensamiento estaba presente en la mente de Shlomoh (Salomón) cuando se dirigió a los gentiles en favor de Israel, tal como se lee en Shir HaShirim (Cantar de los Cantares 7:1):

“…¿Qué veremos en la Shulamit? Algo parecido a la danzas de Majanáim”. 

[16] El versículo significa:

Si es posible que sea algo de mi gusto como lo fue la situación de (de la revelación) del Monte Sinaí, 

[17] Por tanto si vosotros vais a llevar a Israel o a otras naciones; Y alguien proclama a la gente el a seguir la religión de Mosheh Rabeinu y sin adición a la misma o disminución de la misma, como Yeshayah (Isaías) e Yirmiyah (Jeremías), y otros, exigimos un milagro de él. 

[18] Si es capaz de realizarlo lo reconocemos y vestimos sobre él el honor debido a un profeta, pero si él no lo hace, él es condenado a muerte.

[19] Para que se nos manda divinamente a través de Mosheh para dictar sentencia en el carácter civil de acuerdo con el testimonio de dos testigos, la posibilidad de que a pesar del juramento falso.

[20] Del mismo modo estamos obligados a rendir obediencia a aquel que afirma que él es un profeta siempre que pueda fundamentar sus afirmaciones por milagro o pruebas, aunque existe la posibilidad de que él sea un impostor.

[21] Sin embargo, si el profeta a los aspirantes enseña doctrinas que niegan las doctrinas de Mosheh, entonces nosotros le debemos repudiar.

[22] Este punto ha sido muy claro en la introducción a nuestro gran trabajo en el comentario de la Mishnáh, donde encontrará información útil sobre los principios que forman la base de nuestra religión, y los pilares de nuestra fe.

[23] Le corresponde a usted sepa que la regla de que nada se puede añadir o disminuida de Torah de Mosheh, se aplica igualmente a la ley oral, que es la interpretación tradicional transmitida a través de los sabios de bendita memoria.

[[24] ¡Sea cauteloso y estad en guardia para que ninguno de los herejes, que pueden rápidamente perderle!  se mezclan entre vosotros, porque ellos son los peores apóstatas.

[25] Porque, si bien este país es, como usted sabe, un lugar de académicos, estudiantes y escuelas, que se entregan a hablar grandilocuente y se advierte a las personas contra sus errores ocasionales, herejías y errores.

[26] En cuanto a ti, en este país lejano, aunque son estudiosos, aprendió en la Torah, y sois piadoso, que son en pocos hay número, que Di”s aumente su número y acelere el tiempo de reunirnos a todos juntos. 

[27] Si cualquiera de los herejes se eleva hasta la corrupción de la gente, van a socavar la fe de la gente joven y no van a encontrar un salvador. 

[28] Ten cuidado de ellos y saber que está permitido para matarlos en nuestra opinión para repudian la declaración en la profecía de Mosheh Rabeinu a”h, que nos mandó a actuar:

“Harás lo que te enseñaren que hicieres según el juicio de ellos” (Devarim 17:11)

[29] Afirman en desafío los malvados que ellos creen más firmemente en la profecía de Mosheh, como los árabes y bizantinos dicen, sin embargo, de que destruyan y anular su Torah y matan a los adherentes de los mismos.

[30] El que se une a ellos es igual que su seductor. Nosotros consideramos que es imprescindible para llamar su atención sobre estos hechos, y para aumentar la generación joven en estos principios, porque son uno de los pilares de la fe!]

Igeret Teiman: Capítulo 16. La Fe en la Profecía.

BS"D

האמונה בנביא

האמונה בנביא מצד נבואתו ולא מצד מופת

ובאור זה הדבר, שזה משה רבנו רבן של כל הנביאים, ששמענו הדבור המדבר אליו והאמינו בו ובנבואתו ואמרנו לו דברים ה' כ"ד קרב אתה ושמע וגו', והוא אמר לנו שלא נשארה מצווה בשמים לתת, ואין שם אמונה אחרת ולא תורה בלתי זאת שתבוא, שנאמר שם ל' י"ב "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה". והזהירנו שלא נוסיף ושלא נגרע בתורה זאת, שנאמר שם י"ג א' "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". וחייבנו בשם הבורא להאמין בתורה הזאת אנו ובנינו ובני בנינו עד סוף כל הדורות, שכן כתוב שם כ"ט כ"ה "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת". 

16. La Fe en la Profecía.

[1] Nuestros antepasados han sido testigos de Mosheh Rabeinu (Moisés nuestro Maestro-موسى), sobre todo entre los profetas, oímos hablar elocuentemente sobre él, que hemos creído en él, y en su profecía, tal como se dice de él en Devarim (Deuternomio 5:24):

‘Acércate tú y escucha todo todo.’

[2] Y él nos dijo que no se mantendrá otros preceptos en el cielo que se den después, ni existe otra fe, ni hay otra Torah que sea una extensión (de la que tenemos ya), tal como dice allí (Devarim 30:12): 

‘No está en los cielos, para decir: ¿Quién subirá por nosotros, para que lo tome para nosotros, nos lo haga oír, y así lo cumpliremos.’ Tal como implica esto.

[3] Incluso la Escritura nos prohíbe hacer cualquier modificación a la Torah o la eliminación de cualquier cosa, tal como se lee allí (Devarim 13:1): 

‘No aumentarán a ella (la Torah), ni quiten de ella.’

[4] Estamos comprometimos y obligados con Di-s a cumplir su Torah, tanto nosotros, como nuestros hijos, y los hijos de nuestros hijos, hasta que el final de los tiempos, como dice la Escritura:

‘Las cosas ocultas (pertenecen) al Eterno, Di-s nuestro, mientras que las descubiertas son para nosotros y para nuestros hijos hasta siempre, para cumplir todas las palabras de esta Torah.’

Igeret Teiman: Capítulo 15. Sobre el postulado del pasuk: Un Profeta en medio vuestro’.

BS"D

הטענה מהפסוק "נביא מקרבך"

אבל הראיה שהם מביאים ממה שנאמר דברים י"ח ט"ו "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון". ואמרת שמקצתם הסתפק להם זה ומקצתם הסתלק מהם הספק באמרו "מקרבך". ולולי מלת "מקרבך" "מאחיך" הייתה זאת לכם לראיה במקום הזה.

יש לך לכוון שכלך שתתבונן במה שאומר לך.

דע שלא יעבור לשום אדם לקחת מילה אחת מעניין שכולו דבק ומתחבר, להיות לו לראיה ולסמוך עליה, אבל ראוי לו לעיין במה שקדם מן העניין ומה שאחריו. כלומר שיעיין בתחילת המילה ההיא שסמך עליה מתחילת עניינה, ובאי זה עניין ופסוק, עד שישלים העניין, ואז ידע כוונת אומר העניין, ואז ייקח ראיה ממנו. ואין ראוי לשום אדם לקחת ראיה מדבר מוכרת מאשר לפניו ומאשר לאחריו. ואלו היה זה עובר כמו כן ראוי לומר שהקב"ה הזהירנו שלא נשמע מן הנביא, שכן הוא אומר שם י"ב ב' "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא". וכן נוכל לומר שהקב"ה צונו לעבוד עבודה זרה ח"ו, שכן כתיב שם י"א ט"ז "ועבדתם אלקים אחרים והשתחויתם להם", והרבה כיוצא בזה. ודבר זה מבואר ביטולו, שאין לוקחים ראיה משום פסוק בשום פנים, עד שידעו כוונת העניין מתחילתו ועד סופו, ואז יובן עניינו. והפסוק הזה, שהוא "נביא מקרבך מאחיך כמוני" ראוי לעמוד על מה שלפניו ושלאחריו, ממה שהוא דבק לעניין כדי יושבן, ולא ישאר בו ספק בשום פנים.

וביאור הדבר, שהוזהרנו בתחילת הפרשה מלהתעסק בקסמים ובמעוננים ובחכמת הכוכבים ובכשפים ובחברים, והדומה להם בדברים אלו שחושבים האומות שבהם יוכלו לדעת העתידות קודם שיתחדשו ומתכוונים אליהם. וכשהזהירנו ית' מלהתעסק בדברים אלו, אמר לנו שכל האומות חושבים שיודעים מה שיתחדש קודם שיתחדש מן הדרך הזה, ואתה לא תדע מזה הדרך מה שעתיד להיות, אבל תדע אותו על ידי נביא שאקים לכם להודיעכם העתידות, ויאמינו דבריו ולא יחטא בכל מה שיאמר, ותהיו יודעים העתיד להתחדש קודם שיתחדש מבלי קסמים וחברים ומאין דין הכוכבים וזולתם.

ואחר כך באר לנו שדבר זה יהיה בנו בלי טורח, ואמר שכל נביא שישלח אלינו להודיענו העתיד יהיה מקרבכם, כדי שלא תצטרך לשוטט אחריו מעיר לעיר, ולהלוך אחריו מהלך רחוק, זהו עניין "מקרבך". ואחר כן הודיע דבר אחר, ואמר ובהיותו קרוב מכם ובקרבכם יהיה מכם, כמו כן כלומר, מישראל, כדי שתהיה המעלה הזאת מיוחדת לכם, והיא לדעת מה יהיה. ולפיכך הוסיף במאמר ואמר "כמוני", שמא יעלה על דעתך הואיל וכתיב "מאחיך" יתכן להיות מעשו מישמעאל, לפי שמצאנו כתוב בעשו במדבר כ' י"ד "כה אמר אחיך ישראל" לפיכך הוצרך לאמר "כמוני", כלומר מבני יעקב. ואין "כמוני" בכאן להיות כמוהו במעלת הנבואה, שכבר אמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", והוא בעצם הפרשה המורה על מה שזכרנו. אמר דברים י"ח יו"ד י"א י"ג "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, תמים תהיה עם ה' אלהיך, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני". הנה התבאר והתאמת שהנביא הזה שהבטיח במקום הזה אינו נביא שיבוא במצווה ולא יחדש תורה, אבל הוא איש שלא יצריכנו לקסמים ולמעוננים ולחכמת הכוכבים, ונשאל ממנו מה שיארע לנו כמו שהאומות שואלים למעוננים ולקוסמים, שכן מצאנו שאול ששאל לשמואל על אבדה שאבדה לו. אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר, אין זה בשביל שאינם מישראל, כמו שחושבים ההמון, עד שנצטרך לדייק ממלת "מקרבך מאחיך", שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלנו נביאים, ואף על פי שאינם מישראל, וכן חנניה בן עזור נביא שקר, ואף על פי שהוא מישראל. אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו, ולא מצד יחוסו.

15. Sobre el postulado del pasuk: Un Profeta en medio vuestro’.

[1] Usted escribe en su carta, que algunas personas fueron engañados por el argumento de que [Muhammad] se alude en el verso:

Un profeta de tu seno, de tus hermanos, como yo; el Etern-o tu Di-s hará que se levante para ti; a él deberán oír (Devarim 18:15)

[2] mientras que otros se quedaron convencidos por la frase מקרבך (de tu seno), lo que es más sorprendente que algunas personas deben ser engañados por dicha prueba engañosa, mientras que otros fueron casi persuadidos, si no fuera por la frase מאחיך (de tus hermanos). Esto sería todo un espectáculo este lugar.

[3] Bajo estas circunstancias, corresponde al que usted se concentre y entender mi punto de vista en la materia.

[4] Recuerde que no está bien tomar un pasaje de su contexto y para sacar conclusiones de ello.

[5] Es imprescindible tener en cuenta las declaraciones anteriores y posteriores con el fin de comprender el significado y el propósito del escritor antes de hacer las deducciones.

[6] Si fuera de otra manera, entonces sería posible afirmar que la Escritura ha prohibido la obediencia a ningún profeta, y la creencia de interdicción en los milagros, citando el verso: 

‘No deberás escuchar las palabras de ese profeta’ (Devarim 13:4)

[7] Asimismo podría afirmarse que existe un mandamiento positivo que nos obliga a adorar a los ídolos, citando el verso: “y sirvan a dioses extraños y se postren ante ellos” (Devarim 11:16)

[8] Otros ejemplos podrían multiplicarse ad libidinem. En resumen, es un error interpretar cualquier verso dado aparte de su contexto.

[9] Con el fin de comprender de forma inequívoca el verso en discusión a saber:

Un profeta de tu seno, de tus hermanos, como yo; el Etern-o tu Di-s hará que se levante para ti; a él deberán oír (Devarim 18:15)

Es necesario determinar su contexto.

[10] El principio del párrafo donde el verso se toma, (en tal sección) contiene prohibiciones de los actos de la adivinación, augurios, adivinación, astrología, hechicería, encantamientos y cosas similares.

[11] Los gentiles creen que a través de estas prácticas que pueden predecir el curso futuro de los acontecimientos y tomar las precauciones necesarias para prevenirlos.

[12] La prohibición de estos procedimientos ocultistas fueron acompañados con la explicación de que los gentiles creen que pueden depender de ellos para determinar acontecimientos futuras.

[13] Pero es posible que no lo haga. Usted aprenderá sobre el tiempo para venir de un profeta que se levantará en medio de ti, cuyas predicciones se cumplirán sin falta.

[14] De este modo se llega a un conocimiento previo de las circunstancias, sin estar obligado a recurrir a los augurios, la adivinación, la astrología y similares, para que te ahorrará tiempo de eso.

[15] Estos asuntos serán facilitados por usted por el hecho de que este profeta vivirá dentro de sus fronteras.

[16] Usted no va a ser obligado a ir en busca de él en cada país, ni para viajar a lugares distantes, como está implícito en la frase, "de tu seno."

[17] Por otra parte, otra noción es transportado en las palabras “de tus hermanos, como yo” es decir, que va a ser uno de ustedes, es decir, un judío.

[18] La deducción obvia es que se distinguirán por encima de todos los demás hombres por la posesión exclusiva de la profecía.

[19] Las palabras “como yo” se escribieron específicamente para indicar que sólo los descendientes de Ya’acov.

[20] Por la frase "de tus hermanos" por sí mismo podría haber sido mal entendido y adoptado para referirse también a Esav (Esaú) e Ismael, ya que encontramos a Israel frente a Esav (Esaú) como su hermano, por ejemplo, en el versículo: "Así dijo tu hermano es Israel" (Bamidbar / Números 20:14).

[21] Por otra parte, las palabras "como yo” no denotan un profeta tan grande como Mosheh, para esta interpretación queda excluida debido a la declaración "Y no se levantó nunca más un profeta en Israel como Mosheh." (Devarim / Deuteronomio 34:10).

[22] La tendencia general de los puntos de capítulo sobre la exactitud de nuestra interpretación será confirmada por la sucesión de los versos, a saber:

"No se hallará en ti alguien que haga pasar a su hijo o hija por fuego, uno que practique la adivinación, un pronosticador, un augur o un hechicero."(Devarim / Deuteronomio 18:10),

[23] “Pues estos pueblos que tú conquistas solían escuchar a los pronosticadores y a los adivinos; pero en cuanto a ti, no así el Etern-o tu Di-s te ha dado.” (verso 14)

[24] “Un profeta de tu seno, de tus hermanos, como yo, el Etern-o tu Di-s hará que se levante para ti; a él deberán escuchar.” (verso 15)

[25] Evidentemente, es claro que el profeta alude aquí no va a ser una persona que va a producir una nueva Torah, o fundar una nueva religión.

[26] Él simplemente permiten prescindir de adivinos y astrólogos, y estará disponible para su consulta en relación con todo lo que nos pueda suceder, al igual que los gentiles consultan con adivinos y pronosticadores.

[27] Así nos encontramos con Shaúl asesorado con Shmuel concerniente a sus asnos perdidos, como se lee:

“Antes en Israel, cuando un hombre iba a consultar a Di-s, así decía: ‘Vamos a ver al vidente’, por cuanto el que ahora se llama profeta antes era llamado vidente.” (Shmuel Alef / I Samuel 9:9)

[28] Nuestra falta de fe en la profecía de Zeid y Omar (زيد وعمرو -זיד ועמר) no se debe al hecho de que sean de Israel, como podría pensar la multitud, es hasta que necesitamos de la palabra precisa: מקרבך מאחיך (de tus hermanos)

[29] Para Yiov (Job), Tzofar, Bildad, Elifaz, y Elihú son todos profetas y son considerados que no son de Israel (como no-judíos).

[30] Por otro lado, a pesar de Hananíah ben Azur (חנניה בן עזור) era judío, fue considerado como un profeta falso (نبي كاذب-נביא שקר). (Cfr. Yirmiyah / Jeremías 28:15-17)

[31] Y aunque aquel profeta sea de Israel, pero creemos que el Profeta se le negué (tal estatus) por otra profecía, es por ello que no tiene que ver con su linaje, [tal como explicamos].