Igeret Teiman: Capítulo 15. Sobre el postulado del pasuk: Un Profeta en medio vuestro’.

BS"D

הטענה מהפסוק "נביא מקרבך"

אבל הראיה שהם מביאים ממה שנאמר דברים י"ח ט"ו "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון". ואמרת שמקצתם הסתפק להם זה ומקצתם הסתלק מהם הספק באמרו "מקרבך". ולולי מלת "מקרבך" "מאחיך" הייתה זאת לכם לראיה במקום הזה.

יש לך לכוון שכלך שתתבונן במה שאומר לך.

דע שלא יעבור לשום אדם לקחת מילה אחת מעניין שכולו דבק ומתחבר, להיות לו לראיה ולסמוך עליה, אבל ראוי לו לעיין במה שקדם מן העניין ומה שאחריו. כלומר שיעיין בתחילת המילה ההיא שסמך עליה מתחילת עניינה, ובאי זה עניין ופסוק, עד שישלים העניין, ואז ידע כוונת אומר העניין, ואז ייקח ראיה ממנו. ואין ראוי לשום אדם לקחת ראיה מדבר מוכרת מאשר לפניו ומאשר לאחריו. ואלו היה זה עובר כמו כן ראוי לומר שהקב"ה הזהירנו שלא נשמע מן הנביא, שכן הוא אומר שם י"ב ב' "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא". וכן נוכל לומר שהקב"ה צונו לעבוד עבודה זרה ח"ו, שכן כתיב שם י"א ט"ז "ועבדתם אלקים אחרים והשתחויתם להם", והרבה כיוצא בזה. ודבר זה מבואר ביטולו, שאין לוקחים ראיה משום פסוק בשום פנים, עד שידעו כוונת העניין מתחילתו ועד סופו, ואז יובן עניינו. והפסוק הזה, שהוא "נביא מקרבך מאחיך כמוני" ראוי לעמוד על מה שלפניו ושלאחריו, ממה שהוא דבק לעניין כדי יושבן, ולא ישאר בו ספק בשום פנים.

וביאור הדבר, שהוזהרנו בתחילת הפרשה מלהתעסק בקסמים ובמעוננים ובחכמת הכוכבים ובכשפים ובחברים, והדומה להם בדברים אלו שחושבים האומות שבהם יוכלו לדעת העתידות קודם שיתחדשו ומתכוונים אליהם. וכשהזהירנו ית' מלהתעסק בדברים אלו, אמר לנו שכל האומות חושבים שיודעים מה שיתחדש קודם שיתחדש מן הדרך הזה, ואתה לא תדע מזה הדרך מה שעתיד להיות, אבל תדע אותו על ידי נביא שאקים לכם להודיעכם העתידות, ויאמינו דבריו ולא יחטא בכל מה שיאמר, ותהיו יודעים העתיד להתחדש קודם שיתחדש מבלי קסמים וחברים ומאין דין הכוכבים וזולתם.

ואחר כך באר לנו שדבר זה יהיה בנו בלי טורח, ואמר שכל נביא שישלח אלינו להודיענו העתיד יהיה מקרבכם, כדי שלא תצטרך לשוטט אחריו מעיר לעיר, ולהלוך אחריו מהלך רחוק, זהו עניין "מקרבך". ואחר כן הודיע דבר אחר, ואמר ובהיותו קרוב מכם ובקרבכם יהיה מכם, כמו כן כלומר, מישראל, כדי שתהיה המעלה הזאת מיוחדת לכם, והיא לדעת מה יהיה. ולפיכך הוסיף במאמר ואמר "כמוני", שמא יעלה על דעתך הואיל וכתיב "מאחיך" יתכן להיות מעשו מישמעאל, לפי שמצאנו כתוב בעשו במדבר כ' י"ד "כה אמר אחיך ישראל" לפיכך הוצרך לאמר "כמוני", כלומר מבני יעקב. ואין "כמוני" בכאן להיות כמוהו במעלת הנבואה, שכבר אמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", והוא בעצם הפרשה המורה על מה שזכרנו. אמר דברים י"ח יו"ד י"א י"ג "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, תמים תהיה עם ה' אלהיך, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני". הנה התבאר והתאמת שהנביא הזה שהבטיח במקום הזה אינו נביא שיבוא במצווה ולא יחדש תורה, אבל הוא איש שלא יצריכנו לקסמים ולמעוננים ולחכמת הכוכבים, ונשאל ממנו מה שיארע לנו כמו שהאומות שואלים למעוננים ולקוסמים, שכן מצאנו שאול ששאל לשמואל על אבדה שאבדה לו. אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר, אין זה בשביל שאינם מישראל, כמו שחושבים ההמון, עד שנצטרך לדייק ממלת "מקרבך מאחיך", שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלנו נביאים, ואף על פי שאינם מישראל, וכן חנניה בן עזור נביא שקר, ואף על פי שהוא מישראל. אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו, ולא מצד יחוסו.

15. Sobre el postulado del pasuk: Un Profeta en medio vuestro’.

[1] Usted escribe en su carta, que algunas personas fueron engañados por el argumento de que [Muhammad] se alude en el verso:

Un profeta de tu seno, de tus hermanos, como yo; el Etern-o tu Di-s hará que se levante para ti; a él deberán oír (Devarim 18:15)

[2] mientras que otros se quedaron convencidos por la frase מקרבך (de tu seno), lo que es más sorprendente que algunas personas deben ser engañados por dicha prueba engañosa, mientras que otros fueron casi persuadidos, si no fuera por la frase מאחיך (de tus hermanos). Esto sería todo un espectáculo este lugar.

[3] Bajo estas circunstancias, corresponde al que usted se concentre y entender mi punto de vista en la materia.

[4] Recuerde que no está bien tomar un pasaje de su contexto y para sacar conclusiones de ello.

[5] Es imprescindible tener en cuenta las declaraciones anteriores y posteriores con el fin de comprender el significado y el propósito del escritor antes de hacer las deducciones.

[6] Si fuera de otra manera, entonces sería posible afirmar que la Escritura ha prohibido la obediencia a ningún profeta, y la creencia de interdicción en los milagros, citando el verso: 

‘No deberás escuchar las palabras de ese profeta’ (Devarim 13:4)

[7] Asimismo podría afirmarse que existe un mandamiento positivo que nos obliga a adorar a los ídolos, citando el verso: “y sirvan a dioses extraños y se postren ante ellos” (Devarim 11:16)

[8] Otros ejemplos podrían multiplicarse ad libidinem. En resumen, es un error interpretar cualquier verso dado aparte de su contexto.

[9] Con el fin de comprender de forma inequívoca el verso en discusión a saber:

Un profeta de tu seno, de tus hermanos, como yo; el Etern-o tu Di-s hará que se levante para ti; a él deberán oír (Devarim 18:15)

Es necesario determinar su contexto.

[10] El principio del párrafo donde el verso se toma, (en tal sección) contiene prohibiciones de los actos de la adivinación, augurios, adivinación, astrología, hechicería, encantamientos y cosas similares.

[11] Los gentiles creen que a través de estas prácticas que pueden predecir el curso futuro de los acontecimientos y tomar las precauciones necesarias para prevenirlos.

[12] La prohibición de estos procedimientos ocultistas fueron acompañados con la explicación de que los gentiles creen que pueden depender de ellos para determinar acontecimientos futuras.

[13] Pero es posible que no lo haga. Usted aprenderá sobre el tiempo para venir de un profeta que se levantará en medio de ti, cuyas predicciones se cumplirán sin falta.

[14] De este modo se llega a un conocimiento previo de las circunstancias, sin estar obligado a recurrir a los augurios, la adivinación, la astrología y similares, para que te ahorrará tiempo de eso.

[15] Estos asuntos serán facilitados por usted por el hecho de que este profeta vivirá dentro de sus fronteras.

[16] Usted no va a ser obligado a ir en busca de él en cada país, ni para viajar a lugares distantes, como está implícito en la frase, "de tu seno."

[17] Por otra parte, otra noción es transportado en las palabras “de tus hermanos, como yo” es decir, que va a ser uno de ustedes, es decir, un judío.

[18] La deducción obvia es que se distinguirán por encima de todos los demás hombres por la posesión exclusiva de la profecía.

[19] Las palabras “como yo” se escribieron específicamente para indicar que sólo los descendientes de Ya’acov.

[20] Por la frase "de tus hermanos" por sí mismo podría haber sido mal entendido y adoptado para referirse también a Esav (Esaú) e Ismael, ya que encontramos a Israel frente a Esav (Esaú) como su hermano, por ejemplo, en el versículo: "Así dijo tu hermano es Israel" (Bamidbar / Números 20:14).

[21] Por otra parte, las palabras "como yo” no denotan un profeta tan grande como Mosheh, para esta interpretación queda excluida debido a la declaración "Y no se levantó nunca más un profeta en Israel como Mosheh." (Devarim / Deuteronomio 34:10).

[22] La tendencia general de los puntos de capítulo sobre la exactitud de nuestra interpretación será confirmada por la sucesión de los versos, a saber:

"No se hallará en ti alguien que haga pasar a su hijo o hija por fuego, uno que practique la adivinación, un pronosticador, un augur o un hechicero."(Devarim / Deuteronomio 18:10),

[23] “Pues estos pueblos que tú conquistas solían escuchar a los pronosticadores y a los adivinos; pero en cuanto a ti, no así el Etern-o tu Di-s te ha dado.” (verso 14)

[24] “Un profeta de tu seno, de tus hermanos, como yo, el Etern-o tu Di-s hará que se levante para ti; a él deberán escuchar.” (verso 15)

[25] Evidentemente, es claro que el profeta alude aquí no va a ser una persona que va a producir una nueva Torah, o fundar una nueva religión.

[26] Él simplemente permiten prescindir de adivinos y astrólogos, y estará disponible para su consulta en relación con todo lo que nos pueda suceder, al igual que los gentiles consultan con adivinos y pronosticadores.

[27] Así nos encontramos con Shaúl asesorado con Shmuel concerniente a sus asnos perdidos, como se lee:

“Antes en Israel, cuando un hombre iba a consultar a Di-s, así decía: ‘Vamos a ver al vidente’, por cuanto el que ahora se llama profeta antes era llamado vidente.” (Shmuel Alef / I Samuel 9:9)

[28] Nuestra falta de fe en la profecía de Zeid y Omar (زيد وعمرو -זיד ועמר) no se debe al hecho de que sean de Israel, como podría pensar la multitud, es hasta que necesitamos de la palabra precisa: מקרבך מאחיך (de tus hermanos)

[29] Para Yiov (Job), Tzofar, Bildad, Elifaz, y Elihú son todos profetas y son considerados que no son de Israel (como no-judíos).

[30] Por otro lado, a pesar de Hananíah ben Azur (חנניה בן עזור) era judío, fue considerado como un profeta falso (نبي كاذب-נביא שקר). (Cfr. Yirmiyah / Jeremías 28:15-17)

[31] Y aunque aquel profeta sea de Israel, pero creemos que el Profeta se le negué (tal estatus) por otra profecía, es por ello que no tiene que ver con su linaje, [tal como explicamos]. 

Igeret Teiman: Capítulo 14. La frase ‘be’meod meod’ no es adecuado para Muhammad.

BS"D

"במאד מאד" אינו מתאים למחמד

ומה שיש לך לדעת, שזה השם שעלה בדעת הישמעאלים שכתוב בתורה שאחזו בו הפושעים, כלומר "במאד מאד" הוא מחמד, אינו מחמד אלא אחמד, כי הוא פשט המאמר שהם אומרים שהוא כתוב בתורה, וכשליחות המכזבים שהוא אבנגלוי ששמו אחמד. ומספר "במאד מאד" אינו עולה למספר אחמד שסוברים שהוא כתוב בתורה. 

אבל מה שאומר "הופיע מהר פארן", בידוע שהוא פועל עבר, ואלו אמר "יופיע", אז יכול היה הטוען להתלוצץ ולהיתלות בו, אבל הואיל ואמר "הופיע" - הורה שהוא דבר שכבר עבר. וביאור הדבר שהוא מספר מעמד הר סיני, ואומר, כשנגלה על הר סיני, לא נגלה מן השמים על הר סיני כרדת אבני אלגביש, אלא נגלה מעט מעט לאט מראשי ההרים מראש הר לראש הר, עד שירד על הר סיני. ואמר דברים ל"ג ב' "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו". והדבר מובן למי שירצה לומר לישראל. והבן איך דייק: שפארן שהוא יותר רחוק, נאמר בו "הופיע", ושעיר שהוא יותר קרוב, אמר "זרח". וסיני, שעליו הייתה הכוונה, ובו שכן הכבוד, כמו שנאמר שמות כ"ד ט"ז "וישכן כבוד ה' על הר סיני" - אמר בו "מסיני בא". וכעניין זה ספרה דבורה כשספרה מעמד הר סיני, שהכבוד נגלה לאט לאט מהר להר, שכן כתוב שופטים ה' ד' "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו" וגומר. 

ועל הדרך שביארוהו חכמים ז"ל שהקב"ה שלח נביא לאדום קודם משה רבנו להורות להם התורה ולא רצו לקבלה, וכן שלח לישמעאל והראה אותה להם ולא קבלוהו ממנו, ואחר כך שלח לנו משה רבנו וקבלנוה ואמר שמות כ"ד ג' "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". וכל זה דבר שהיה קודם מתן תורה. וכן באו המלות מורות על פעלים עוברים: "בא" ו"זרח" ו"הופיע" ואינם להבא. 

14. La frase ‘be’meod meod’ no es adecuado para Muhammad.

[1] También es de notar que el nombre del profeta árabe que los ishmaelim (ismaelitas) creen que se menciona en la Toráh, por medio de la alusión, que los posheim (criminales) quienes  encuentran en la frase ‘במאד מאד’ (‘multiplicaré inmensamente’) (Berreshit 17:20), con el nombre Muhamad (محمد-מחמד), es Ajmad (أحمد) y no Muhammad. Debido que él (apostata) lo lee de forma literal (peshat) en un discurso que ellos leen, del que esta escrito presuntamente en SU Torah (Corán): וכשליחות המכזבים שהוא אבנגלוי (‘a quien es mencionado en sus textos: en la Torah y en el Evangelio’-الَّذي يَجِدونَهُ مَكتوبًا عِندَهُم فِي التَّوراةِ وَالإِنجيلِ) (Sura’ 7:157) que esto hace alusión al nombre de Ajmad. 

[2] Pero en el valor numérico, de este último no es igual a la de las palabra ‘bi’meod meod’ que se supone que esta escrito en la Torah [y contiene una alusión al profeta del Islam.]

[3] El argumento de la frase הופיע מהר פראן (‘habiéndose manifestado desde el monte Parán’) (Devarim 33:2), es fácil de refutar.

[4] Se sabe que la frase esta en tiempo pasado, y ellos dijeron [que la palabra הופיע (Habiéndose manifestado)] aparece en tiempo futuro con la palabra “יופיע” (“se aparecerá”), así podrían alegar en aferrarse a la broma, pero desde que dijo הופיע (Habiéndose manifestado), se deriva que él habla sobre tiempo pasado.

[5] En cuanto a la palabra “resplandecido” demuestra que esta frase describe un evento que ha tenido lugar, a saber, la revelación del Monte Sinaí. (Cfr. Tafsir del RaSa”G, sobre Devarim 33:2) [Pues Él había propuesto a los descendientes de Esav (romanos) recibir la Torah, pero no la quisieron. Cfr. RaSh”I sobre Devarim 33:2; Sifri 343; Avodah Zarah 2b]

[6] Cuando el Santo Bendito Sea estaba a punto de revelarse a sí mismo en el Monte Sinaí, la luz celestial no descendió de repente como un rayo, pero bajó suavemente, manifestándose gradualmente primero desde la cima de una montaña, a continuación de otra, hasta llegar a su morada en el Monte Sinaí.

[7] Esta idea está implícita en Devarim capítulo 33 el versículo 2: 

ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו

‘Y el Etern-o vino desde Sinai, habiendo resplandecido para ellos desde Seir, habiéndose manifestado desde la montaña de Parán, y llegó con algunas de las santas miradas; de Su diestra una Ley de fuego para ellos.’ 

[8] en la que se marca la frase: ‘para ellos- למו’ se refiere a Israel (Cfr. RaSh”I).

[9] Tenga en cuenta también cómo la Escritura indica las diversas gradaciones de la intensidad del esplendor divino.

[10] Habla de la luz que brillaba desde el monte Parán, que está más lejos del Monte Sinaí, pero de la luz que irradiaba desde el monte de Seir, el que está más cerca de él, y por último de la revelación de todo el esplendor de Di-s en el Monte Sinaí, que era el objetivo de la revelación, como se relata en el verso de Shemot 24:16: ‘La gloría del Etern-o se posó sobre la montaña del Sinaí.’ Y ‘Y el Etern-o vino desde Sinai’. (Devarim 33:2)

[11] Del mismo modo, la idea de que la luz desciende gradualmente de montaña a montaña es transportado [en la descripción de Devorah de la grandeza de Israel] en la Revelación en el Sinaí cuando exclamó en Shoftim (Jueces) 5:4: 

¡Oh Señ-r! Cuando Tú saliste de Seir,Cuando marchaste del campo de Edom.’

[12] Nuestros Jajamim (sabios) de bendita memoria, nos dicen que:

שהקב"ה שלח נביא לאדום קודם משה רבנו להורות להם התורה ולא רצו לקבלה, וכן שלח לישמעאל והראה אותה להם ולא קבלוהו ממנו, ואחר כך שלח לנו משה רבנו וקבלנוה ואמר שמות כ"ד ג' "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".

 ‘El Santo Bendito Sea, que se envió un profeta antes de la época de Mosheh Rabeinu (Moisés nuestro rabino) a Edom (a los romanos) para que les enseñara la Torah y ellos no la recibieron; y así se envió a un profeta a (los descendientes de) Ishmael, quienes le vieron y no le recibieron. (Cfr. RaSh”I sobre Devarim 33:2; Sifri 343; Avodah Zarah 2b; Kitzur Baal HaTurin 33:2:2 Cfr. Sura’ 18:65 sobre la historia de Al-Jádir.)

[13] Cuando Mosheh Rabeinu fue enviado más tarde nos hemos manifestado nuestra aceptación en las palabras del libro de Shemot (Éxodo) 24:7: ‘Todo lo que habló el Etern-o haremos y escucharemos.’

[14] El evento antes mencionado ocurrió antes del la Revelación del Monte Sinaí, en consecuencia, la Escritura habla en tiempo pasado: habiendo resplandecido para ellos, lo que demuestra que ninguna profecía se pretende hacer con estas palabras, como בא, זרח y הופיע estas no están en tiempo futuro.