5/17/2017

R’ Shem Tov Ibn Shaprut: Diferencia entre la fe trinitaria y la fe en la creación y en en el lugar del monte Sinaí.

BS"D

R’ Shem Tov Ibn Shaprut.
Even Bojan,
אבן בוחן
Sha’ar Alef, Perek 12
שאר א' פרק י"ב

Diferencia entre la fe trinitaria y la fe en la creación y en en el lugar del monte Sinaí.
בהפרש אשר יש בין האמונה בשלש להאמין בחדוש ומעמד הר סיני.


Existe también un tratado de polémica judeo-cristiana de raíces sefaradies por R’ Yosef Kimjí, y su Sefer HaBerit, 245ss; 277ss, en donde se distingue que el cristianismo sabe sobre la diferencia de la preambula fide (la fe cristiana) y articula fidei (la creencia judía), la cual no se puede demostrar simplemente mostrar que no contradice a la razón humana; mientras que el cristianismo sí se puede contradecir por medio de la razón humana. R’ Shem Tov Ibn Shaprut ahonda más en el tema, expone los motivos del porque la fe judía es producto de una revelación a nivel nacional, mientras que el cristianismo no. R’ Yosef ben Shem Tov, en la introducción de ‘Refutación de los Dogmas Cristianos-ספר ביטול עיקרי הנוצרים’ de R’ Jasday Crescas z”l explica que él espera ver cómo la gloria de Di”s quita las abominaciones del corazón de los hombres, (Cf. rezo de ‘Aleinu l’shabeaj)  así como toda carne vendrá a adorar ante el Creador, (Yeshayah 66:23) aceptando el yugo de los cielos que dio en el Sinaí, ya que “la tierra estará llena del conocimiento del Etern-o” (Yeshayah 11:9).
A continuación les presentamos la explicación de esto por el R’ Shem Tov Ibn Shaprut:

אמר המשלש: אמתת אמונתי לא ארפה ואעזבה ואם יכחישה השכל והמופת, אין בכך כולם לפי שהאמונה היא ממעל למופת, וכל שהיה יותר נמנעת בשכל להבין, כל שכן שיחשב לי לצדוקה. ואם לא נאמין כי אם את אשר ישפוט השכל עליו, הידיעני למה תאמין בחדוש שאין המופת בא עליו ויכחיש השכל היות דבר מלא דבר? ולמה תאמין במעמד הר סיני? והלא השכל יכחיש בא האל יתברך על אחד בתוך הענן ללמד הקים ותורתות?

Dice el trinitario: No cesaré de proclamar la veracidad de mi fe: aun si la negase el intelecto (con) una prueba, no me importaría, puesto que la fe se sitúa por encima del plano (racional): cuanto (su objeto) sea más difícil de entender al intelecto, tanto más se reputa como justicia; si no creemos sino en aquello que sopesa el intelecto, muéstrame (oh judío), entonces: ¿por qué crees en la creación, de la cual no hay prueba, al negar el intelecto la creación ex-nihilo? ¿Por qué crees en la revelación dada en el monte Sinaí? ¿Acaso no desmiente el intelecto el descenso del Di-s Bendito Sea sobre un monte en medio de la nube para enseñar normas y leyes?

ענה המיחד: אין להקיש אמונתך לאמונת החדוש, לשלש טעמים
Contesta el Judío: No se puede comparar tu fe con la fe en la creación por tres motivos:
האחד, שכבר הודעתיד פעמים רבות שהפרש גדול יש בין הדברים אשר הם גנות וחסרן בעצם האל ושהציור במציאותם סותר עצמם לשאר העבינים שאין בהן רק חסרון ידיעת טעמם.
Primero: Ya te mostré un montón de veces cómo hay gran diferencia entre cosas que son deshonrosas e imperfectas para la esencia de Di-s cuya idea se destruye a sí misma con la existencia, del resto de asuntos, para los cuales no hay sino imperfección en el conocimiento (nuestro) de sus leyes (y razones).

השני, שהחדרש, השכל ישפוט עליו ויכריחנו בטענות אמתיות מספיקות. ואם באולי לא יהיו מופתיות לדעתך, הנה הם עיוניות מספיקות והשכל מתישב בהן מאד, עד שאתה רואה שאפילו הפלוסופים הקדמונים שלא היו בעלי דת האמינו רובם בו וחברו ספרים בקיומו אמנם.
באמום, באמונתך אין השכל מתישב עליה כלל, והוא דבר מרחיק אותו מאד, ובפרט בנגלה ובמפורסם ממנה, והמושכל ממנה, לפי דעת חכמיך בלתי מוסכם כלל לנגלה, והוא הפכי בשורש

Segundo: La creación es sopesada por el intelecto, el cual la exige con argumentos suficientes; si con todo no fuesen demostrativos para tu entendimiento, tienen bastante fuerza especulativa para que descanse en ellos el intelecto; hasta entre filósofos del pasado, carentes de religión, puedes observar cómo fue aceptada entre muchos de ellos que escribieron libros en su defensa; pero en tu religión no halla en modo alguno descanso el intelecto, sino que lo distancia mucho de él, y en particular en cuanto a lo revelado y promulgado en ella. Y el concepto de ella, según la opinión de tus sabios, carece de un acuerdo universal en cuanto a lo revelado, lo cual es contradictorio en la raíz.
השלישי, שבחדוש לא בא המופת על סותרו. אמנם באמונתך בא המופת על בטולה.
וגם ממעמד הר סני אל תקשה עלי, לפי שאין לו ערך ודמיין לאמונתך לשלושה טעמים

Tercero: no existe una prueba que pueda refutar la creación, mientras que para refutar tu fe la hay. Tampoco me pones en aprieto trayendo a colación la revelación del monte Sinaí; carece de punto de semejanza con tu fe (religiosa) por tres razones:

האחד שאמנתך חסרון בעצם האלוה, וזה לא כן אבל הוא שלמות לו יתברך באשר מטבע השלם להשפיע משלמותו על שלמטה ממנו במעלה.
ולכן אם האל יתברך רצה להשפיע משלמותו על העם בענין הוכן כללם למעלת הנבואה וזכו לראות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ולימד אותם חוקים
ישרים ומשפטי אמת ,יחיו בהם היהיה זה nסרון?
והנה אמר משה, ומי יתן כל עם ה' נביאים.

Primero: Tu fe considera a Di-s de forma imperfecta al revés de lo natural: Él posee toda perfección y es propio de la naturaleza perfecta desbordar esa perfección sobre lo que está a un nivel inferior al suyo. Por eso, si el Etern-o deseó participar su plenitud sobre el pueblo (escogido), elevándolos a todos al rango profético y con el don de contemplar qué bueno es el Etern-o y de “buscarLo en Su templo” (Tehilim / Salmos 27:4), aprendiendo aquellos decretos justos (jukim yesharim) y leyes verdaderas (u’mishpate emet) en las que está la vida, ¿acaso representa esto imperfección? Con razón dijo Mosheh (Moisés): “¿Ojalá que todo el pueblo del Etern-o fuesen profetas!” (Bemidbar / Números 11:29)
השני, שמעמד הר סיני היה מפורסם לעין העם, שהיו בהם שש מאות
אלף אנשים בעלי שכל רערמה, לא היו קלי האמונה, עד שאתה רואה כמה פעמים רצו לחלוק על משה. וקומו לו על ידי משה כמה אותות ונפלאות עצמו מספר השמע עם שיהודי אחד במקלו ותדמילו ילחם עם מלך גדול  וחזק מאד בארצו בתיך ביתו בפרהסיא, ולא בהחבא לעיני כל עבדיו שהיו בהם כמה חכמים גדולים, כאשר ראית כמה פעמים השבו לעשות באותות משה דכתיב, ויעשו החרטומים גם הם בלטיהם. והכה אותו במיני מכות משונות ועל כרחו הוציאו מתחת ידו, ששים רבוא אנשים, לבד הנשים והסף, וינצלו אותם בלא חיל ובלא כח כי אם ברוח ה' עליו, ואחר בקיעת ים סוף ועמודי אש וענני כבוד וירידת המן והוצאת מצור החלמיש מים.ואחר זן וספק צרכיהם במדבר ארבעים שנה, ארץ ציה לא זרועה. וכמה ניסים ונפלאות אחרות אין מספר. היתכן זה כי אם ברוח ה' עליו?
ואם נפשך ממאנת ואומרת שזה היה בחכמת משה לא מהאל, חלילה הנה עשית למשה יותר גדול ממה שהיה, באשר כח בו לפעול אלו הפעולות העצומות. ואם כן, כל שכן שיש להאמין במצותו והנהגתו ועדותו שאדם גדול בזה ראוי לכל אדם להאמין בו.
ולבטל דעתו מפני, ואלהך די אנת פלח ליה, כאשר העיר עליו
באוונגילייו במקומות רבות, עם אלוה כדבריכם, היה ברוח במדברות
ומתחבא בנקיקי הסלעים, והיה ירא להראות עצמו לפני החכמים, והיה
משביע לכלם לבל יגלוהו. מאטיב' ותלמידיו כולם היו אנשים קלי
האמונה, דייגים ורועים ודומיהם. והאמת שכדין היה ברוח, ולולי הקיסר
קוסטאנטין אשר בכח החרב גזר להאמין בו אחרי מותו כשלש מאות שנה
או יותר, מי יהי מאמין בו? הודיעני היש אומה ולשון יאמין בו זולתכם,
כאשר באמונתנו אתם והישמעאלים וזולתכם מאמינים בה?

Segundo: La revelación del monte Sinaí fue pública, a los ojos del pueblo: seiscientos mil hombres en la madurez y con entendimiento, no inclinados a creer cualquier cosa por las veces que quisieron separarse de Mosheh. Pero, ¡con cuántos milagros la anticipó Mosheh! Cuéntelos quién lo sepa, comenzando porque un solo judío, con su bastón, luchó contra un rey grande y poderoso en su tierra, dentro de su casa, públicamente, no en secreto, a la vista de todos sus siervos, entre ellos grandes sabios como escuchaste algunas veces: “los adivinos egipcios hicieron lo mismo con sus sortilegios” (Shemot / Éxodo 7:22). Y le hirió con distintas plagas, de modo que (el Faraón) los expulsó de su reinado a la fuerza: seiscientos mil hombres, aparte de mujeres y niños. Y los salvó sin ejército y sin uso de la fuerza, sólo con la posesión de la inspiración del Etern-o (b’ruaj Adona-y); después el hendirse (en dos) el mar juncos (yam suf o “Mar Rojo”) y la columna de fuego y la nube de su gloria, la bajada del Maná, y la fuente manando de la roca de pedernal, la recogida de alimento y la dificultad de estar cuarenta años en el desierto, tierra seca y yerma: ¡cuántos prodigios y signos posteriores, sin cuerpo! ¿Acaso no fue posible todo esto gracias a que la inspiración del Etern-o estaba sobre él?
Sí tú mismo confiesas y admites que esto se realizó por la sabiduría de Mosheh, no de Di”s (¡Di-s nos libre1): en verdad hiciste a Mosheh más grande de o que fué; y si tenía fuerza para realizar estas maravillas de potencia: ¡cuánto más habrá que creer en sus preceptos, normas y testimonios! Pues si fue un hombre extraordinario en aquello es lógico que todo hombre confíe en él.

Y para refutar una opinión tras otra, “el di-s al que adoras” (Daniy’el 6:17.21) como lo presenta tu Evangelio (Avongilaio) en muchos pasajes, si fuera la divinidad, según vuestras palabras, habría escapado (del peligro) a los desiertos y se hubiese ocultado en los huecos de las peñas; habría temido que le denunciasen ante los jajamim (sabios) y habría conjurado a todos (los apóstoles) para que no lo descubriesen. Matib’ (M ateo) y sus discípulos eran todos hombres de una fe frágil (קלי האמונה), pescadores, pastores y de condición semejante. La verdad es que hubiera huído legítamamente. ¿Acaso no fue el Cesar Constantino (Kisar Kostantín) que tenía potestad de pena capital, quien decretó creer en él (en Yeshu), trescientos años o más después de su muerte? Muéstrame si hay nación om lengua que crea en él, aparte de vosotros, mientras que nuestra religión, vosotros y los ismaelitas la admitís.
השלישי, שמעמד הר סיני איננו זר אצל השכל לפי שידוע שהאל ית'
"מלא כל הארץ כבודו" ומעלה ומטה שוין אצלו רק שלא יושג כבודו אלא
לזכי הלבבות ואשר הוסר המסוה מעל פניהם כמו שאמר הכתוב, ויגל ה'
את עיני בלעם. והנה כשתדקדק בכל עניני תרתנו לא תמצא בה דבר
יכשיחהו השכל וכל עדיה בחיים. וכל עניני תורתכך נכרים באו שעריו ועדיה
אל המתים.
Tercero: la revelación del monte Sinaí no repugna al intelecto; es sabido que del Etern-o: “Su gloria llena toda la tierra” (Yeshayah 6:3) y abajo o arriba son igual para él; sólo que Su gloria no habita sino en los limpios de corazón y el que quita la máscara de su rostro, como dice la Escritura: “el Etern-o abrió entonces los ojos de Bila’am” (Bemidbar 22:31).

Conclusión: cuando se escrutan todos los lugares de nuestra santa Torah, no hallarás alguno que vaya contra el intelecto pues todas sus promesas son para los vivos; el contenido de los asuntos de tu ley son extraños y sus promesas son para los muertos.

No hay comentarios:

Publicar un comentario

Tu opinión es importante para nosotros!