Capítulo 1. 1.1 ‘Tres días antes de las fiestas de los paganos está prohibido tener trato comercial con ellos, prestarles o recibir de ellos prestado alguna cosa, prestarles dinero o recibirlo de ellos prestado, pagarles o hacerse pagar de ellos. R’ Yehudah afirma: se pueden hacer pagar de ellos, ya que eso los pone en situación de aprieto. Le arguyeron: aunque de momento los pone en situación de aprieto, luego se alegran. 1.3 R’ Yisma’el afirma: está prohibido (el trato comercial) tres días antes de las fiestas y tres días después. Los sabios, en cambio, enseñan que en los tres días que precede está prohibido, pero en los tres días que siguen está permitido. 1.4 Las siguientes son fiestas de los paganos: las candelas, las saturnales, el día de la victoria, el día del aniversario de los reyes, el día del nacimiento, y el día de la muerte. Tal es la enseñanza de R’ Meir. Los sabios afirman: en toda muerte donde haya cremación hay culto idolátrico, pero donde no haya cremación no hay culto idolátrico. El día del rasuramiento de la barba o del bucle, el día en que un pagano (celebra un banquete de boda para su hijo), no esta prohibido sino aquel día solo y con aquella persona sola. 1.4 Si una ciudad tiene el ídolo en su interior, fuera de ella está permitido. Si el ídolo está fuera de ella, dentro está permitido. ¿Qué hay sobre el ir allí?. Cuando el camino se dirige exclusivamente a aquel lugar, está prohibido su uso, pero cuando se puede ir por él a otro lugar, está permitido. Si en una ciudad hay un ídolo y hay en ella unas tiendas adornadas y otras no adornadas, tal como ocurría en Beit-Shean, en tal caso establecieron los sabios que en las adornadas está prohibido (el comprar) y en la no adornadas permitido. 1:5 Estas son las cosas que están prohibidas vender a un pagano: piñas, higos blancos con sus rabadillos, incienso, un gallo blanco, R’ Yehudah afirma que está permitido venderle un gallo blanco juntamente con otros gallos.Cuando se le vende solo, se le corta un dedo y se le vende, ya que no se ofrece algo defectuoso a un ídolo. En cuanto a otras cosas, si no está especificado (su uso para el culto idolátrico), está permitida su venta; en caso contrario, prohibida. R’ Meir dice: ‘tampoco está permitido vender a un pagano dátiles selectos, dátiles del tipo llamado jasav y los dátiles de Nicolás. 1:6 Donde sea costumbre vender ganado menor a los paganos, se vende, y donde no sea costumbre venderlo, no se vende. (No se ha de cambiar la costumbre a causa de las disensiones). Pero en ninguna parte se ha de venderles ganado mayor, terneros y asnos, perfectos o defectuosos. R’ Yehudah declara permitida la venta de defectuosos y Ben Betera la de los caballos. 1:7 No se les puede vender osos ni leones ni nada que pueda ocasionar daño a la gente.No se puede construir con ellos una basílica, ni un patíbulo, ni un estadio, ni una tribuna, pero sí se les puede ayudar en la construcción de baños públicos y privados. Cuando llegan, sin embargo, a la bóveda donde se ha de colocar el ídolo, les está prohibido prestar su colaboración en la construcción. 1:8 No se pueden (hacer anillos de dedo, así como) adornos para ídolos: collares, anillos de nariz, anillos de dedo. R’ Eliezer dice que si es por pago está permitido. No se les puede vender productos que todavía están ligados a la tierra. Pero sí se les pueden vender después de haber sido cortados. R’ Yehudah afirma: ‘se les pueden vender con la condición de cortarlos’. No se les puede dejar en alquiler casas dentro del territorio de Israel, no digamos ya campos. En Siria se les deja en alquiler casas, pero no campos. Fuera del territorio de Israel se les pueden vender tanto una cosa como la otra. 1:9 Pero cuando hablan de dejar en alquiler, no se refirieron a una casa de residencia, por cuanto podría introducir en ella un ídolo, y esta escrito: ‘no introducirás abominación’ (Devarim 7:26.) En ninguna parte se les puede dejar en alquiler un baño, ya que sería llamado según su nombre. Capitulo 2. 2:1 No ha de dejarse ganado en las posadas de los gentiles, porque son sospechosos de bestialidad (Vaicra 19:14). No se ha de dejar sola a una mujer con ellos porque son sospechosos de incontinencia, ni tampoco se ha de dejar solo a un hombre con ellos, porque son sospechosos de intenciones homicidas. Una israelita no debe prestar ayuda en el parto de una gentil, porque así ayuda [a nacer a un hijo para la idolatría], pero una gentil puede prestar ayuda en el parto de una israelita. Una israelita no puede amamantar al hijo de una gentil, pero la gentil puede amamantar al hijo de una israelita en su propio domicilio. 2.2 [Un israelita] puede hacerse curar por un gentil cuando se hace por medio de dinero, pero no cuando es gratuito. No se puede dejar corat uno el pelo por ellos en ninguna parte. Tal es la enseñanza de R’ Meir. Los sabios enseñan que en lugar público está permitido, mientras que en lugar privado está prohibido. 2.3 Están prohibidas las siguientes cosas de los paganos, y su prohibición prohíbe su utilización: el vino, el vinagre de los gentiles que fue originalmente vino, vasos de arcilla de Adriano, pieles traspasadas por parte del corazón. Rabán Shimeón ben-Gamliel afirma: cuando el tajo es circular, están prohibidas, pero, cuando es continuo, están permitidas. La carne que es introducida para el sacrificio del ídolo, está permitida, mientras que la que (de allí) sale está prohibida, porque es como si fuera carne de sacrificios de muertos (Tehilim 106:28). Tal es la enseñanza de R’ Akivah. Con los que van de peregrinación idolatríca está prohibido tener transacciones comerciales, pero con los que regresan está permitido. 2.4 Los pellejos y los cántaros de los gentiles, repletos con vino de un israelita, están prohibidos, y está prohibido su aprovechamiento. Esta es la enseñanza de R’ Meir. Los sabios, en cambio, sostienen que no está prohibido sacar ningún beneficio de ellos. Las pepitas y la piel de uva de los gentiles están prohibidas, y está prohibido sacar beneficio de ellas. Esta es la enseñanza de R’ Meir. Los sabios, en cambio, afirman que con jugo están prohibidas, pero que secas permitidas. La salmuera y el queso bitinio de los gentiles están prohibidos, y está prohibido sacar beneficio de ellos. Esta s la enseñanza de R’ Meir. Los sabios, en cambio, sostienen que no está prohibido sacar beneficio de ellos. 2.5 R’ Yehudah relata que R’ Yishmael pregunto a R’ Yehoshúa, mientras caminaban juntos, por las razones de la prohibición de los quesos de los gentiles. Le respondió: “porque los hacen coagular sirviéndose de un cuajo de animales muertos”. Le arguyo: “¿acaso el cuajo de un animal de holocausto no esta severamente prohibido que el de un animal muerto?, y sin embargo, ha sido dicho: ‘un sacerdote al que no le repugna lo puede sorber crudo”. En esto no estuvieron de acuerdo [con él]; antes bien, dijeron que no se debe sacar beneficio de él. Lo llevó luego hacia otro tema y le pregunto: Yishmael, hermano mío, ¿cómo lees tú (el libro de Shir HaShirim 1:2) ki tobim dodeja mi-yayin (“es mejor tu amor que el vino”) o ki tobim dodayij(“es mejor tu amor”)? Le contestó: es mejor tu amor (ki-tobim dodayik). Le arguyó: no es así, porque el siguiente verso da una información sobre él, la fragancia de tus selectos ungüentos. 2.6 Estas cosas de los gentiles que están prohibidas, pero que no está prohibido sacar algún beneficio de ellas: la leche ordeñada por un gentil sin que lo haya visto ningún israelita, su pan, su aceite –Rabí y su tribunal declararon permitido al aceite-, legumbres cocidas, conservas donde sea habitual echar vino o vinagre, pescado salado hecho pedazos, salmuera en la que no hay ningún pescado, en la que no flota ningún pez kalbit, jilaq un trozo de asafétida y sal perfumada. Estas cosas están prohibidas, pero no está prohibido sacar ningún beneficio de ellas. 2.7 Las siguientes cosas están permitidas para la comida: la leche ordeñada por un pagano estando observando un israelita, las miel, panales de miel destilantes –a cuyo mosto no se aplica la ley que hace susceptibles de impureza a los alimentos-, conservas en las que no sea habitual meter en ellas vino o vinagre, pescado, hojas de asafétida y torta de aceitunas machacadas. R’ Yosei (y R’ Yehudah) dice: si están sueltas, están prohibidas. Las langostas que proceden del cesto están prohibidas, mientras que las que vienen del depositó están permitidas. Lo mismo se aplica a la ofrenda. Capitulo 3. 3.1 Todas las imágenes están prohibidas, porque son adoradas una vez al año. Esta es la enseñanza de R’ Meir. Los sabios dicen que no están prohibidas sino las que tienen en su mano un bastón, o un pájaro, o una esfera. Raban Shimeón ben Gamliel dice: todas aquellas que tengan algo en su mano. 3.2 Si alguno encuentra la figura de una mano, los tales son permitidos. Pero si encuentra la figura de una mano o de un pie, éstos están prohibidos, porque piezas similares son adoradas. 3.3 Si uno encuentra un objeto en el que está la figura del sol, o de la luna, o de un dragón, ha de arrojarlo al Mar Muerto.Rabán Shimeón ben Gamliel dice: si se encuentran sobre objetos de valor están prohibidos, pero si son de poco valor están permitidos. R’ Yosei dice: ha de despedazarlos y esparcirlos al viento o arrojarlos al mar. Le dijeron: incluso se convertirían en estiércol, y está escrito: ‘no se adhiera a tu mano nada de los dedicado al exterminio’ (Devarim 13:17) 3.4 Procolos ben-Filoslos (filosofo), pregunto a Rabán Gamliel en Aco (Acre), cuando se bañaba en el baño de Afrodita: está escrito en vuestra Torah que ‘no se pegará a tu mano nada de lo dedicado al exterminio, ¿por qué entonces, tú te bañas en el baño de Afrodita? Le dijo: no se puede dar una respuesta en el baño. Al salir le dijo: yo no he penetrado en sus dominios, sino que ella (la imagen de Afrodita) ha penetrado en los míos. No se dijo: “hagamos a Afrodita como ornamento”, sino que se dijo: “pongamos a Afrodita como ornamento del baño”. Otra cosa: aunque se entregara mucho dinero, no te presentarías desnudo ante tu ídolo, ni después de haber tenido una polución, ni orinarías delante de él. Este, sin embargo, ésta en la boca de la cloaca y toda la gente orina delante de él. El texto dice: sus dioses (Devarim 12:3), es decir, aquello con lo que se comportan como divinidad está prohibido, y aquello con lo que no se comportan como divinidad está permitido. 3.5 Si los gentiles adoran a montañas o a colinas, éstas están permitidasmienras que lo que está encima de ellas está prohibido, porque está escrito: “no desearán la plata ni el oro que está encima de ellos, ni lo cogerás” (Devarim 7:25). R’ Yosei el galileo decía: “sus dioses sobre los montes” (Devarim 12:2), y no “los montes son sus dioses”; sus dioses sobre las colinas, y no “las colinas son sus dioses”. ¿Por qué está prohibida la ashera?Porque hay en ella la impronta de la mano del hombre y todo en lo que hay impronta de la mano del hombre está prohibido. R’ Akivah dice: quiero explicarlo y tratarlo delante de ti. En cualquier lugar donde encuentres un monte elevado, o una colina, o árbol frondoso, has de saber que allí hay un ídolo. 3.6 Su uno tiene su casa al lado de un templo idolátrico y la casa se cae, le está prohibido reconstruirla. ¿Cómo ha de hacer? Se interna cuatro [codos]dentro de su solar y luego construye. Si había un muro común a él y al templo idolátrico, se considera como dividid mitad por mitad. Sus piedras, sus maderos, sus escombros comunican impureza como un reptil puesto que está escrito: “habrás de abominarlo” (Devarim 7:26) R’ Akivah dic e: como una mujer en menstruación, como está escrito: “lo arrojaras como algo menstruado. Márchate, le dirás”. (Yeshayah”u 30:22) Lo mismo que la menstruada comunica impureza con el transporte. 3.7 Hay tres tipos de edificio (en lo concerniente a la idolatría); si una casa ha sido construida desde el principio para el culto idolátrico, la tal está prohibida; si (una casa, ya construida) es blanqueada u por nada con estuco para el culto idolátrico o si fue renovada, se quita lo innovado si solamente se introdujo en ella un ídolo, se le saca y queda permitida. Hay tres clases de piedras: la piedra que ha sido tallada originariamente para servir de peana al ídolo, está prohibida; la piedra que ha sido blanqueada o recubierta de estuco para el culto idolátrico o que ha sido renovada, en tal caso se quita lo que es innovación. Si solamente se colocó encima de ella un ídolo y fue removido, está permitida. Hay tres tipos de asherot(Aseras). Si el árbol fue plantado originariamente para el culto idolátrico esta prohibido. Si ha sido cortado o tallado con fines idolátricos o se ha hecho alguna mutación, ha de quitarle la mutación. Si colocó bajo él un ídolo y luego lo retiró, está permitido. ¿Qué se entiende por Asherah? Todo árbol que tiene bajo él un ídolo. R’ Shimeón dice: todo árbol que sea adorado. Ocurrió enTzidan que un árbol era adorado y había bajo él un montón de piedras. Les dijo R’ Shimeón: examinad ese montón de piedras. Lo examinaron y encontraron en él una imagen. Les dijo: debido a que lo adoran por razón de la imagen, os permitimos el árbol. 3.8 No se sentará a su sombra pero si se sienta (alejado de este), permanece puro. No pasará por debajo de él, y si pasa, se volverá impuro. Pero si perjudica a la gente (invadiendo un camino público) y uno pasa bajo él, continúa siendo puro. Se pueden sembrar bajo él verduras en la estación de lluvias, pero no en la estación del sol. Las lechugas, sin embargo, (no pueden sembrarse) ni siquiera hierbas en la época de las lluvias, porque las hojas caen sobre ellas y sirven para estiércol. 3.9 Si cogió de él astillas [y piedras] le esta prohibida su utilización. Si ha rescatado con ellas un horno, en ese caso que sea nuevo, ha de ser demolido, en caso de ser viejo, debe ser dejado enfriar. Si coció en él pan, queda prohibido su disfrute; si se mezcló con otros, queda prohibido el disfrute de todo. R’ Eliezer dice: debe arrojar el provecho en el Mar Muerto. Le dijeron: no existe rescate para la idolatría. Si cogió su madera para hacer una lanzadera, le está prohibida la utilización. Si con ella urdió un vestido, le está prohibida la utilización del vestido. Si se mezcla el vestido con otros y éstos con otros, a todos se extiende la prohibición de su utilización. R’ Eliezer dice: ha de levar su provecho al Mar Muerto. Le dijeron: no hay rescate. Para la idolatría. 3.10 ¿Cómo se puede desecrar unaAsherah? Si se le cortan las ramas o se la poda, si se le quita una rama vigorosa o una fina, incluso aunque sea una hoja, queda desecrada. Si se la ha alisado por su interés, esta prohibida; si no, está permitida. Capitulo 4. 4.1 R’ Eliezer (R’ Ishamel) dice: hay tres piedras, una junto a otra, al lado de Mercuris (Mercurio), están prohibidas. Si son dos, están permitidas, Los sabios, en cambio, afirman que, si aparecen como si estuvieren con él, están prohibidas; en caso contrario, permitidas. 4.2 Si uno encuentra sobre su cabeza (de Mercurio o de otro ídolo) monedas, vestidos u objetos, éstos están permitidos. En cambio, racimos de uvas, coronas de espigas, (frascos) de vino o aceite o flor de harina y cualquier cosa como éstas que se ofrecen sobre el altar, están prohibidas. 4.3 Si a un ídolo pertenece un jardín o un baño, se puede hacer utilización de ellos, en caso de que no haya que hacer acción de gracias, pero no se puede hacer utilización de ellos con acción de gracias. Si permanece a él y a otros, se puede hacer utilización de él, ya con acción de gracias, ya sin acción de gracias. 4.4 El ídolo perteneciente a un gentil está prohibido de inmediato, pero el perteneciente a un israelita no queda prohibido hasta que no sea adornado. Un gentil puede desacralizar un ídolo suyo y el de su compañero (: y el de un israelita), pero un israelita no puede desacralizar el ídolo de un gentil. Si uno desacraliza a un ídolo, desacraliza sus objetos de culto. Si desacraliza los objetos de culto, quedan permitidos éstos, pero prohibido el ídolo. 4.5 ¿Cómo puede ser desacralizado? Si se le corta la punta de la oreja, de la nariz o de un dedo; si aplasta, aunque no lo multe, queda desacralizado. Si escupe a su cara, si orina ante él, si lo arrastra, si le echa porquería, no queda desacralizado. Si lo vende o lo da en prenda, dice Rabí que en tal caso queda desacralizado, mientras que los sabios sostienen que no queda desacralizado. 4.6 Si un ídolo fue abandonado por sus adoradores en tiempo de paz, está permitido.; si esto ocurrió en tiempo de guerra, está prohibido. Los pedestales de los reyes están permitidos, porque solamente son colocados en ellos cuando los reyes pasan. 4.7 Preguntaron a los ancianos en Roma: si Di”s no quiere la idolatría, ¿por qué no la destruye? Respondieron: si hubieren adorado una cosa que no era necesaria para el mundo, la habría destruido. Pero éstos (idolatras) adoran el sol, la luna, las estrellas, los signos del Zodíaco, ¿habrá de destruir su universo a causa de estos imbéciles? Le arguyeron: si es así, destruya las cosas que no sean necesarias para el universo y deje aquellos que son necesarias. Les contestaron: pero de ese modo reforzaríamos a los otros adoradores, que dirían: tened por cierto que son divinidades, ya que no son destruidas. 4.8 Se puede comprar a un gentil un lagar con una ya pisada, a pesar de que él coja con su mano racimos y los ponga sobre el montón, porque no se convierte en vino de libación hasta que no desciende a la cuba. Si desciende a la cuba, lo que está en la cuba, está prohibido; el resto, permitido. 4.9 Se puede pisar uva con un gentil en el lagar, pero no se puede vendimiar con él. Si un israelita prepara el vino en condiciones de impureza, no se puede pisar la uva con él ni se puede vendimiar con él, pero sí se le puede ayudar a transportar los jarros al lagar y traerlos desde el lagar. Si un panadero prepara el pan en condiciones de impureza, no se puede amasar ni extender la masa con él, pero se puede ayudarle a llevar el pan al despacho del pan. 4.10 Si un gentil está de pie junto a una cuba de vino, en caso de que tenga derecho a él por razón de un préstamo, el vino queda prohibido; en caso contrario, está permitido. Si cayo (el gentil) dentro de la cuba y salió de ella, o si midió (el vino) con una caña, o si quitó la espuma con una caña, o pasó la mano por la boca de una cuba rezumante, casos todos estos que han ocurrido y en los que se dijo que se debía vender el vino. Si coge una jarra y la tira en un acto de cólera a la cuba, esto ocurrió una vez y (los sabios) lo declararon apto (para bebida). 4.11 Si uno prepara en condiciones de pureza en vino de un gentil y lo deja en su poder en una casa que esta abierta a una zona de dominio público, en caso de que sea una ciudad donde sólo residen gentiles, está prohibido, a no ser que ponga un vigilante. El vigilante no tiene que estar siempre allí sentado vigilando; aunque salga y entre, está permitido. R’ Shimeón ben Elazar dice: es indiferente cualquiera que sea el tipo de territorio del dominio del gentil. 4.12 Si uno prepara en condiciones de pureza el vino de un gentil y lo coloca dentro de su dominio y ésteescribe: “recibí de ti el dinero”, está permitido. Pero si el israelita lo quiere sacar y el otro no lo deja hasta que entregue el dinero –esto ocurrió en Beit Sheán-, está prohibido, tal como declararon los jajamim (Sabios).
Capitulo 5. 5.1 Si uno (de ellos) contrata a un operario (judío) para preparar con él vino de libación, su salario está prohibido. Pero si lo contrata para hacer con él otro trabajo, aunque le diga: “transpórtame el cántaro del vino de libación de éste a aquel lugar”, su salario está permitido. Si (un gentil) alquila su asno para transportar sobre él el vino de libación, la paga por el alquiler está prohibida. Pero si lo alquiló para montar sobre él, en tal caso, aun cuando el gentil pusiera sobre él su odre, la paga por el alquiler está permitida. 5.2 Si cae vino de libación sobre uvas, se lavan y quedan permitidas. Pero si están reventadas, quedan prohibidas. Si cae [sobre higos] o sobre dátales, en ese caso de que éstos adquieran el gusto (del vino), quedan prohibidos. Ocurrió una vez que Baytos ben Sonín [ó Zenón] traía higos secos en un barco y que un cántaro de vino de libación se quebró, y cayó el vino sobre aquéllos. El consultó a los sabios y éstos lo declararon permitido, como, por ejemplo, si cae vinagre sobre habas. 5.3 Si un gentil transporta con un israelita jarros de vino de un lugar a otro, está permitido en caso de que se considere el vino como vigilado. Pero si le comunica (el israelita) que va a ausentarse, (queda prohibido si el gentil dispone de tiempo) para abrir, cerrar y dejar que se seque. Rabán Shimeón Gamliel dice: para abrir, tapar y dejar que se seque. 5.4 Si uno deja su vino en un carro o en un barco y siguiendo un atajo va a la ciudad y se baña, el vino se considera permitido. Pero si le comunica que va a ausentarse y el otro tiene tiempo de abrir, cerrar y dejar que se seque, (queda prohibido). Rabán Shimeón Gamliel dice: de abrir, tapar y dejar que se seque. Si deja al gentil en la tienda, se considera permitido aunque él entre y salga. Pero so le comunica que va a partir, (se considera el vino prohibido si tiene el gentil tiempo) para abrir, cerrar y dejar que se seque. Rabán Shimeón Gamliel dice: para abrir, tapar y dejar que se seque. 5.5 Si como con él (con el gentil) a la mesa y deja un jarro de vino sobre la mesa y otro sobre el trípode, si los deja y sale, el que está sobre la mesa se considera prohibido y el que está sobre el trípode esta permitido. Si le dice: “escancia y bebe”, entonces el que está sobre el trípode también se considera prohibido. Si son jarros abiertos, se consideran como prohibidos y, si son cerrados, se consideran también prohibidos si ha habido tiempo para abrir, cerrar y dejar que se seque. 5.6 Si un escuadrón de gentiles penetra en una ciudad en tiempo de paz, los jarros de vino abiertos se han de considerar prohibidos, mientras que los cerrados permitidos. En tiempos de guerra, en cambio, se consideran permitidos tanto los unos como los otros, por suponerse que no tuvieron tiempo libre para hacerse la libación. 5.7 Si a trabajadores israelitas les envía un gentil un jarro de vino de libación en concepto de retribución, pueden decirle: “dadnos su correspondiente valor”. Pero después de haber venido a posesión suya, está prohibido (demandar su correspondiente valor). Si uno vende vino a un gentil, en caso de haber fijado el precio antes de haberlo medido, el dinero obtenido se ha de considerar prohibido. Si coge el embudo y mide en el jarro del gentil y luego vuelve a medir en el jarro de un israelita, en caso de que se haya retenido allí algo de vino, se considera prohibido. Si uno vacía (El vino) de un recipiente a otro, aquel del que se vacía se considera permitido y aquel sobre el que se vacía se considera prohibido. 5.8 El vino de libación es prohibido y hace prohibido (a otro vino) en cualquier cantidad.Vino con vino o agua con agua, prohíben en cualquier cantidad. Vino con agua o agua con vino, prohíben cuando dan el sabor. Esta es la norma general: sustancias de especie diversa, cuando dan el sabor. 5.9 Las siguientes cosas se consideran prohibidas y prohíben en cualquier cantidad: vino de libación, ídolos, pieles agujeradas en la parte del corazón, el buey que ha de ser apedreado (Shemot 21:28), la ternera que ha de ser desnucada (Devarim21:4), los pájaros de un leproso (Vaicrá14:4-7), el cabello de un nazir(Bamidbar 6:14), el primogénito de un asno (Shemot 13:13; 34:20), carne cocida en leche (Shemot 23: 19;Devarim 14:21)), el chivo expiatorio (Vaicrá 16:22), animales profanos sacrificados en el atrio del Templo (Baba Qama 7:2). Estas cosas se consideran prohibidas y prohíben en cualquier cantidad. 5.10 Si cae vino de libación dentro de un tino, está prohibido sacar beneficio de todo él. Rabán Shimeón ben Gamliel dice: se puede vender todo a un gentil, a excepción del valor del vino de libación que hay dentro. 5.11 Una prensa de vino de piedra, si le ha dado brea un gentil, la puede frotar pero en caso de que sea de arcilla, aun en caso de que se le quite la pez, se considera prohibida.
5.12 Si uno compra utensilios a un gentil, lo que es habitual (es) sumergirlo, se sumerge; lo que es habitual escaldar, se escalda; lo que es habitual pasarlo por el fuego, se pasa por el fuego. Un asador y una parrilla se pasan por fuego. Un cuchillo se afila y se considera puro.
Rabí Janina ben Akashia dice: El Santo Bendito sea, quiso enoblecer a Israel; en consecuencia incrementó para ellos la Torah y los mandamientos. Pues fue dicho: “El Eterno deseó, en aras de su rectitud, engrandecer la Torah y fortalecerla” (Yeshsyah”u 42:21). -Mishnah Masejet Makot, 3:16
| מסכת עבודה זרה פרק א א,א לפני אידיהן של גויים שלושה ימים, אסור מלשאת ומלתת עימהן, ומלהשאילן ומלשאול מהן, מלהלוותן ומללוות מהן, מלפורען ומלפרוע מהן. רבי יהודה אומר, נפרעין מהן, מפני שהוא מצר. אמרו לו, אף על פי שהוא מצר עכשיו, שמח הוא לאחר זמן. א,ב רבי ישמעאל אומר, שלושה לפניהן ושלושה לאחריהן, אסור. וחכמים אומרין, לפני אידיהן, אסור; ולאחר אידיהן, מותר. א,ג ואלו אידיהן של גויים--קלנדיס, וסטרנליה, וקראטיסס, ויום גניסיה של מלכים, ויום הלידה, ויום המיתה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, כל מיתה שיש בה שריפה, יש בה עבודה זרה; ושאין בה שריפה, אין בה עבודה זרה. יום תגלחת זקנו ובלוריתו, יום שעלה בו מן הים, ויום שיצא בו מבית האסורים--אינו אסור אלא אותו היום, ואותו האיש. א,ד עיר שיש בה עבודה זרה, חוצה לה מותר; היה חוצה לה עבודה זרה, תוכה מותר. מהו לילך לשם--בזמן שהדרך מיוחדת לאותו המקום, אסור; ואם יכול לילך בה ממקום אחר, מותר. עיר שיש בה עבודה זרה, והיו בה חנייות מעוטרות ושאינן מעוטרות--זה היה מעשה בבית שאן; ואמרו חכמים, המעוטרות אסורות, ושאינן מעוטרות מותרות. א,ה אלו דברים אסורין למכור לגויים--אצטרובלין, ובנות שוח בפטוטרותיהן, ולבונה, ותרנגול לבן. רבי יהודה אומר, מוכר הוא לו תרנגול לבן, בין התרנגולין; בזמן שהוא בפני עצמו, קוטע את אצבעו ומוכרו, שאין מקריבין חסר לעבודה זרה. ושאר כל הדברים--סתמן מותר, ופירושן אסור. רבי מאיר אומר, אף דקל טב וחצב ונקליבס, אסור למכור לגויים. א,ו מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגויים, מוכרין; מקום שנהגו שלא למכור, אין מוכרין. ואל ישנה אדם, מפני המחלקות. ובכל מקום, אין מוכרין להן בהמה גסה, עגלים וסייחים, שלמים ושבורין. רבי יהודה מתיר בשבורה. בן בתירה מתיר בסוס. א,ז אין מוכרין להן דובין ואריות, ולא כל דבר שיש בו ניזקה לרבים. אין בונין עימהן בסילקי, וגרדון, אסטדיא, ובימה. אבל בונין עימהן דימוסיות ומרחצאות; הגיעו לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה, אסור לבנותה. א,ח אין מוכרין להן במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משייקצץ; רבי יהודה אומר, מוכר הוא לו, על מנת לקוץ. ואין משכירין להם בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות; ובסוריה משכירין בתים, אבל לא שדות. ובחוצה לארץ, מוכרין להם בתים ומשכירין שדות, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, אף בארץ משכירין להם בתים, ובסוריה מוכרין בתים ומשכירין שדות; ובחוצה לארץ, מוכרין אלו ואלו. א,ט אף במקום שאמרו להשכיר, לא לבית דירה אמרו--מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז,כו). ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ, מפני שהיא נקראת על שמו. מסכת עבודה זרה פרק ב ב,א אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גויים, מפני שהן חשודין על הרביעה. ולא תתייחד אישה עימהן, מפני שהן חשודין על העריות. ולא יתייחד אדם עימהן, מפני שהן חשודין על שפיכת דמים. בת ישראל, לא תיילד את הנוכרית; אבל הנוכרית, מיילדת את בת ישראל. בת ישראל, לא תניק בנה של נוכרית; אבל הנוכרית, מיניקת את בנה של ישראלית ברשותה. ב,ב מתרפין מהן ריפוי ממון, אבל לא ריפוי נפשות. ואין מסתפרין מהן בכל מקום, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, ברשות הרבים מותר, אבל לא בינו לבינו. ב,ג אלו דברים של גויים אסורין, ואיסורן איסור הניה--היין, והחומץ של גויים שהיה מתחילתו יין, וחרס אדרייני, ועורות לבובין. רבן שמעון בן גמליאל אומר, בזמן שהקרע שלו עגול, אסור; ומשוך, מותר. בשר הנכנס לבית עבודה זרה, מותר; והיוצא, אסור--מפני שהוא כזבחי מתים, דברי רבי עקיבה. ההולכין בתרפות, אסור מלשאת ומלתת עימהן; והבאין, מותרין. ב,ד נאדות הגויים וקנקניהם, ויין ישראל כנוס בהן--אסורין, ואיסורן איסור הניה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, אין איסורן איסור הניה. החרצנין והזוגין של גויים--אסורין, ואיסורן איסור הניה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, הלחים, אסורין; והיבשים, מותרין. המורייס וגבינת בית אונייקי של גויים--אסורין, ואיסורן איסור הניה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, אין איסורן איסור הניה. ב,ה אמר רבי יהודה, שאל רבי ישמעאל את רבי יהושוע כשהיו מהלכין בדרך, מפני מה אסרו את גבינת הגויים. אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה. אמר לו, והלוא קיבת העולה חמורה מקיבת הנבילה, ואמרו כל כוהן שדעתו יפה שורפה חיה; ולא הודו לו, אלא אמרו לא נהנין ולא מועלין. אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקיבת עבודה זרה. אמר לו, אם כן, למה לא אסרוה בהניה. והשיאו לדבר אחר; אמר לו, ישמעאל אחי, היאך אתה קורא "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א,ב), או כי טובים דודייך מיין. אמר לו, כי טובים דודייך מיין. אמר לו, אין הדבר כן, שהרי חברו מלמד עליו, "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א,ג). ב,ו אלו דברים של גויים אסורין, ואין איסורן איסור הניה--חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, הפת, והשמן שלהן, ושלקות. רבי ובית דינו, התירו בשמן. כבשים שדרכן לתת בהן יין וחומץ, וטרית טרופה, וציר שאין בו דגה, ההחליק, וקורט של חלתית, ומלח סלקונטית--הרי אלו אסורין, ואין איסורן איסור הניה. ב,ז אלו מותרין באכילה: חלב שחלבו גוי וישראל רואהו, והדבש. והדבדבנייות--אף על פי שהן מנטפות, אין בהן משום הכשר משקה. וכבשין שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ, וטרית שאינה טרופה, וציר שיש בה דגה, ועלה של חלתית, וזיתי גלוסקה מגולגלין. רבי יוסי אומר, השלוחין, אסורין. חגבים--מן הסלילה, אסורין; מן האופתק, מותרין. וכן בתרומה. מסכת עבודה זרה פרק ג ג,א כל הצלמים אסורין, מפני שהן נעבדין אחת בשנה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל, או ציפור, או כדור; רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שיש בידו כל דבר. ג,ב המוצא שברי צלמים, הרי אלו מותרין. מצא תבנית יד או תבנית רגל--הרי אלו אסורין, מפני שכיוצא בהן נעבד. ג,ג המוצא כלים, ועליהם צורת חמה, וצורת לבנה, וצורת הדרקון--יוליכם לים המלח. רבן שמעון בן גמליאל אומר, על המכובדין, אסורין; על המבוזין, מותרין. רבי יוסי אומר, שוחק וזורה לרוח, או מטיל לים. אמרו לו, אף הוא נעשה זבל, ונאמר "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח). ג,ד שאל פרקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרוטידי; אמר לו, כתוב בתורתכם, "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח)--מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרוטידי. אמר לו, אין משיבין במרחץ. כשיצא אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי; אין אומרין נעשה מרחץ נואי לאפרוטידי, אלא נעשית היא אפרוטידי נואי למרחץ. דבר אחר, אם נותנין לך ממון הרבה, אתה נכנס לבית עבודה זרה שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה, וזו עומדת על הביב וכל העם משתינין בפניה. לא נאמר אלא "אלוהיהם" (דברים ז,כה; דברים יב,ב-ג)--את שהוא נוהג בו משום אלוה, אסור; ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה, מותר. ג,ה הגויים העובדים את ההרים ואת הגבעות--הן מותרין, ומה שעליהם אסור: שנאמר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך--פן תיווקש בו" (דברים ז,כה). רבי יוסי הגלילי אומר, "אלוהיהם: על ההרים" (דברים יב,ב), ולא ההרים אלוהיהם; "אלוהיהם . . . על הגבעות" (דברים יב,ב), ולא הגבעות אלוהיהם. מפני מה האשרה אסורה: מפני שיש בה תפוסת יד אדם; וכל שיש בה תפוסת יד אדם, אסור. אמר רבי עקיבה, אני אהיה אובין לפניך: בכל מקום שאתה מוצא הר גבוה, וגבעה נישאת, ועץ רענן--דע שיש שם עבודה זרה. ג,ו מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה, ונפל--אסור לבנותו. כיצד הוא עושה: כונס לתוך שלו, ובונה; היה שלו ושל עבודה זרה, יידון מחצה למחצה. אבניו ועציו ועפרו--מטמאין כשרץ, שנאמר "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו" (דברים ז,כו). רבי עקיבה אומר, כנידה, שנאמר "תזרם כמו דווה, צא תאמר לו" (ישעיהו ל,כב)--מה הנידה מטמא במשא, אף עבודה זרה מטמאה במשא. ג,ז שלושה בתים הן: בית שבנאו מתחילה לשם עבודה זרה, הרי זה אסור; סיידו וכיירו לשם עבודה זרה וחידש, נוטל מה שחידש; הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה, הרי זה מותר. שלוש אבנים הן: אבן שחצבה מתחילה לבימוס, הרי זו אסורה; סיידה וכיירה לשם עבודה זרה וחידש, נוטל מה שחידש; העמיד עליה עבודה זרה וסילקה, הרי זו מותרת. שלוש אשרות הן: אילן שנטעו מתחילה לשם עבודה זרה, הרי זה אסור; גידעו ופסלו לשם עבודה זרה והחליף, נוטל מה שהחליף; העמיד תחתיו עבודה זרה וביטלה, הרי זה מותר. איזו היא אשרה: כל שתחתיה עבודה זרה; רבי שמעון אומר, כל שעובדין אותה. מעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו, והיה תחתיו גל; אמר להן רבי שמעון, בדקו את הגל הזה, בדקוהו ומצאו בו צורה. אמר להן, הואיל ולצורה הן עובדין, נתיר להם את האילן. ג,ח לא יישב בצילה; ואם ישב, טהור. לא יעבור תחתיה; ואם עבר, טמא. הייתה גוזלת את הרבים, ועבר תחתיה--טהור. זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים, אבל לא בימות החמה; ובחזרין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. רבי יוסי אומר, אף לא ירקות בימות הגשמים--מפני שהנווייה נושרת, והוות להן את הזבל. ג,ט נטל ממנה עצים, אסורין בהניה. הסיק בהן את התנור--אם חדש, יותץ; ואם ישן, יוצן. אפה בה את הפת, אסורה בהניה; נתערבה באחרות, כולן אסורות בהניה. רבי אליעזר אומר, יוליך הניה לים המלח. אמרו לו, אין פדיון לעבודה זרה. נטל ממנה כדכד, אסור בהניה. ארג בו את הבגד, אסור בהניה; נתערב באחרים, כולם אסורין בהניה. רבי אליעזר אומר, יוליך הניה לים המלח. אמרו לו, אין פדיון לעבודה זרה. ג,י כיצד מבטלה: קירסם, וזירד, נטל ממנה מקל או שרביט, ואפילו עלה--הרי זו בטילה. שפיה--לצורכה, אסורה; שלא לצורכה, מותרת.
מסכת עבודה זרה פרק ד ד,א רבי ישמעאל אומר, שלוש אבנים זו בצד זו בצד המרקוליס, אסורות; ושתיים, מותרות. וחכמים אומרין--את שהוא נראה עימו, אסור; ואת שאינו נראה עימו, מותר. ד,ב מצא בראשו מעות, כסות, או כלים--הרי אלו מותרין. פרכילי ענבים, ועטרות של שיבולים, ויינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח--אסור. ד,ג עבודה זרה שהיה לה גינה ומרחץ--נהנין מהן שלא בטובה, ואין נהנין מהן בטובה; היה לה ולאחרים--נהנין מהן בטובה, ושלא בטובה. ד,ד עבודה זרה של נוכרי, אסורה מיד; ושל ישראל, משתיעבד. והנוכרי מבטל עבודה זרה שלו, ושל חברו; וישראל אינו מבטל עבודה זרה של נוכרי. המבטל עבודה זרה, ביטל משמשיה; ביטל משמשיה--משמשיה מבוטלין, והיא אסורה. ד,ה כיצד מבטלה: קטע ראש אוזנה, ראש חוטמה, ראש אצבעה, פחסה אף על פי שלא חיסרה--ביטלה. רקק בפניה, השתין בפניה, גיררה, זרק בה את הצואה--הרי זו אינה בטילה. מכרה או מישכנה--רבי אומר, ביטל; וחכמים אומרין, לא ביטל. ד,ו עבודה זרה שהניחוה עובדיה בשעת שלום, מותרת; ובשעת מלחמה, אסורה. בימוסיות של מלכים--הרי אלו מותרין, מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין. ד,ז שאלו את הזקנים ברומי, אם אין רצונו בעבודה זרה, מפני מה אינו מבטלה. אמרו להן, אילו לדבר שאין לעולם צורך בו היו עובדין, היה מבטלו. הרי הם עובדין לחמה, וללבנה, ולכוכבים; יאבד עולמו, מפני השוטים. אמרו להן, אם כן, יאבד דבר שאין לעולם צורך בו, ויקיים דבר שצורך לעולם בו. אמרו להן, אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו; ויאמרו, תדעון שהן אלוהות, שהרי אלו לא בטלו. ד,ח לוקחין גת בעוטה מן הנוכרי, אף על פי שהוא נוטל בידו, ונותן לתוך התפוח; ואינו נעשה יין נסך, עד שירד לבור. ירד לבור--מה שבבור אסור, והשאר מותר. ד,ט דורכים עם הנוכרי בגת, אבל לא בוצרין עימו. וישראל שהוא עושה בטומאה--לא דורכים, ולא בוצרים עימו; אבל מוליכין עימו חבייות לגת, ומביאין עימו מן הגת. נחתום שהוא עושה בטומאה--לא לשין, ולא עורכין עימו; אבל מוליכין עימו פת לפלטר. ד,י נוכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין--אם יש לו עליו מלווה, אסור; אם אין לו עליו מלווה, מותר. נפל לבור ועלה, מדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, היה מטפיח על פי חבית מרותחת--בכל אלו היה מעשה, ואמרו יימכר; ורבי שמעון מתיר. נטל את החבית, וזרקה בחמתו לבור--זה היה מעשה, והתירו. ד,יא המטהר יינו של נוכרי, ונותנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרשות הרבים--בעיר שיש בה גויים וישראל, מותר; עיר שכולה גויים, אסור--עד שיישב שם, וישמר. ואין השומר צריך להיות יושב, ומשמר; ואף על פי שהוא יוצא ונכנס, מותר. רבי שמעון בן אלעזר אומר, כל רשות גויים אחת. ד,יב המטהר יינו של נוכרי, ונותנו ברשותו, והלה כותב לו, שנתקבלתי ממך מעות. אבל אם ירצה ישראל להוציאו--אינו מניחו, עד שייתן לו את מעותיו; זה היה מעשה בבית שאן, ואסרו חכמים.
מסכת עבודה זרה פרק ה ה,א השוכר את הפועל לעשות עימו ביין נסך, שכרו אסור; שכרו לעשות עימו מלאכה אחרת--אף על פי שאמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום, שכרו מותר. השוכר את החמור להביא עליה יין נסך, שכרה אסור; שכרה לישב עליה--אף על פי שהניח לגינו עליה, שכרה מותר. ה,ב יין נסך שנפל על גבי ענבים--ידיחן, והן מותרות; ואם היו מבוקעות, אסורות. מעשה בבייתוס בן זונין שהיה מביא גרוגרות בספינה, ונשתברו חבייות של יין נסך על גביהן; ובא מעשה לפני חכמים, והתירו. זה הכלל--כל שהוא בהניתו בנותן טעם, אסור; וכל שאינו בהניתו בנותן טעם, מותר--כגון החומץ שנפל לגריסין. ה,ג נוכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום--אם היה בחזקת משתמר, מותר. ואם הודיעו שהוא מפליג, כדי שישתום ויסתום ותיגוב; רבן שמעון בן גמליאל אומר, כדי שיפתח ויאגוף ותיגוב. ה,ד המניח יינו בקרון או בספינה, והלך לו בקפנדריה--נכנס למדינה ורחץ, מותר. ואם הודיעו שהוא מפליג, כדי שישתום ויסתום ותיגוב; רבן שמעון בן גמליאל אומר, כדי שיפתח ויאגוף ותיגוב. המניח נוכרי בחנותו--אף על פי שהוא יוצא ונכנס, מותר. ואם הודיעו שהוא מפליג, כדי שישתום ויסתום ותיגוב; רבן שמעון בן גמליאל אומר, כדי שיפתח ויאגוף ותיגוב. ה,ה היה אוכל עימו על השולחן, והניח לפניו לגין על השולחן ולגין על הדולפקי, והניחו ויצא--מה שעל השולחן, אסור. ומה שעל הדולפקי, מותר; ואם אמר לו הוי מוזג ושותה, אף מה שעל הדולפקי אסור. חבייות פתוחות, אסורות; וסתומות, כדי שיפתח ויאגוף ותיגוב. ה,ו בלשת שנכנסה לעיר--בשעת שלום--חבייות פתוחות, אסורות; וסתומות, מותרות. בשעת מלחמה--אלו ואלו מותרות, שאין פנאי לנסך. ה,ז אומני ישראל ששלח להם נוכרי חבית של יין נסך, מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה; אם משנכנסה לרשותן, אסור. המוכר יינו לנוכרי--פסק עד שלא מדד, דמיו מותרין; מדד עד שלא פסק, דמיו אסורין. נטל משפך ומדד לתוך צלוחיתו של נוכרי, ונטלו ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל--אם יש בו עכבת יין, אסור. המערה מכלי לכלי--המערה ממנו, מותר; ואת שעירה לתוכו, אסור. ה,ח יין נסך אסור, ואוסר כל שהוא: יין ביין, מים במים--כל שהוא; יין במים, ומים ביין--בנותן טעם. זה הכלל--מין במינו, כל שהוא; ושלא במינו, בנותן טעם. ה,ט אלו אסורין, ואוסרין כל שהן: יין נסך, ועבודה זרה, ועורות לבובין, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וציפורי מצורע, ושיער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה--הרי אלו אסורין, ואוסרין כל שהן. ה,י יין נסך שנפל לבור, כולו אסור בהניה; רבן שמעון בן גמליאל אומר, יימכר כולו לנוכרי, חוץ מדמי יין נסך שבו. ה,יא גת של אבן שזפתה גוי--מנגבה, והיא טהורה. ושל עץ--רבי אומר, ינגב; וחכמים אומרין, יקלוף את הזפת. ושל חרס--אף על פי שקלף את הזפת, הרי זו אסורה. ה,יב הלוקח כלי תשמיש מן הגוי--את שדרכו להטביל, יטביל; להגעיל, יגעיל; ללבן באור, ילבן. השפוד והאסכלה, מלבנן באור; והסכין--שפה, והיא טהורה.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיה"ו מב), יי חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר ***** סליק ברייתא של קנין תורה |
