De las palabras de nuestros grandes rabinos sobre el Cristianismo (artículo)
[De "BeAhavá UveEmunjá"]
por el Rav Shlomo Aviner Shlit"a.
Rambam (Hiljot Melajim XI, 4. Edición Rambam LaAm):
אף ישו
עהנוצרי, שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר (יא ד): ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ד'
"También Yeshú el Nazareno, que creyó que sería el Mashíaj y fue ejecutado por el tribunal, ya había sido profetizado por Daniel, como está dicho (XI, 4): «y los hijos de los violentos de tu pueblo se alzarán para establecer la visión, pero fracasarán». ¿Y acaso existe tropiezo mayor que éste? Pues todos los profetas hablaron de que el Mashíaj redime y salva a Israel, reúne a sus dispersos y fortalece sus preceptos; y éste causó que Israel pereciera a espada, que sus sobrevivientes fueran dispersados y humillados, que la Torá fuera cambiada y que la mayor parte del mundo fuera inducida a error, adorando a un dios distinto de Hashem" (Rambam, Hiljot Avodá Zará IX, 4. Edición del RY Kafaj).
הנוצרים עובדי עבודה זרה הם, ויום ראשון יום אידם הוא.
"Los cristianos son adoradores de avodá zará, y el domingo es su día festivo."
Rambam (Comentario a la Mishná, Avodá Zará I, 3. Edición del RY Kafaj):
ודע שזו האומה הנוצרית הטוענים טענת המשיח לכל שינויי כתותיהם כולם עובדי עבודה זרה.
"Sabe que esta nación cristiana que presenta la pretensión del Mashíaj, con todas sus distintas corrientes, son en su totalidad adoradores de avodá zará".
Rabbenu HaRav Tzví Yehudá HaKohén Kuk (LeNetivot Israel I, 61):
מאז ועד הנה ההתיחסות הרוחנית ההערכה הדתית וההודאה באלוהותו, של אותו "פושע ישראל שעשאוהו נכרים עבודה זרה", שהיא ההפנאה מן תוקף נצחם האלהי של ישראל אל אותו אל זר ומתנכר במקומו היא היא המומרות הגמורה בכל תוצאותיה.
"Desde entonces hasta ahora, la vinculación espiritual, la valoración religiosa y el reconocimiento de la divinidad de aquel «transgresor de Israel a quien las naciones convirtieron en avodá zará» (Igrot HaRayá, carta 375) — que es la desviación desde el vigor eterno y divino de Israel hacia ese dios ajeno y hostil que lo reemplaza — eso mismo es la apostasía completa con todas sus consecuencias."
הקריאה "בשם אלהים" וההסתה והדחה האומנותית של אכזריות בזויה ופושעת זו, היא אך מוסיפה להבליט את כל שפלות טומאתה. כל אותם פיתויי החלקות של "אהבת ישראל" המלווים אליה, מצטרפים אל כל פיתויי השמד של כל המיסיונרים והמומרים שעמדו עלינו ונתנסינו בהם בכל הזמנים.
"El llamamiento «en nombre de Dios» y la incitación y el rechazo hábilmente disfrazados de esta crueldad vil y criminal no hace más que poner aún más de relieve toda la bajeza de su impureza. Todos esos seductores halagos de «amor a Israel» que la acompañan se suman a todas las seducciones de destrucción de todos los misioneros y apóstatas que se alzaron contra nosotros y con los que fuimos puestos a prueba en todos los tiempos."
Maran HaRav Avraham Ytzjak HaKohén Kuk (Igrot HaRayá, tomo IV, carta 61):
המסיתים, זאת היא צרת ארץ ישראל בכלל וצרת ירושלים העתיקה בייחוד. ההסתה, ציידת הנפשות, היא מתמדת בפעולותיה המזיקות לנו זה שנים רבות ותקופות באה"ק ובעיר הקודש.
"Los instigadores — ésa es la desgracia de la Tierra de Israel en general y la desgracia de la Jerusalén antigua en particular. La instigación, la caza de almas, es constante en sus acciones perjudiciales para nosotros a lo largo de años y épocas en la Tierra Santa y en la Ciudad Santa."
אז בימי צרה וצוקה עמדו אבותינו ורבותינו הקדושים כחומת ברזל, להציל את הנפשות החלושות העלולות להיות הולכות לטמיון ע"י אמצעי ההסתה הבדוקים לבעלי מלאכה זו, ובאיסורים חמורים מאד הזהירו את העם להרחיק את דרכו מעליה ולא יקרב אל פתח ביתה, שלא יהנה מטובתה, ולא ילחם במנעמיה.
"Entonces, en días de tribulación y angustia, nuestros padres y maestros santos se mantuvieron como una muralla de hierro para salvar las almas débiles que estaban en riesgo de perderse a través de los probados medios de incitación de los expertos en este oficio; y con prohibiciones muy graves advirtieron al pueblo que se alejara de su camino y no se acercara al umbral de su puerta, para no beneficiarse de su bondad ni comer de sus manjares."
היו ימים אשר היה קשה בירושלים ובא"י בכלל, למצוא עזרת רופא ואמצעים של רפואה, ובמסירות נפש ברחו אבותינו בני א"י מלהילכד בפח המסיתים גם כאשר הגיעה הצרה עד הנפש, ובמסירות נפש אמיתית עמדו על חייהם האמיתיים ועל חיי עם ה' כולו והתרחקו מהם ומטובותיהם.
"Hubo tiempos en que era difícil en Jerusalén y en la Tierra de Israel en general encontrar ayuda de médico y medios de curación, y con verdadero sacrificio propio huían nuestros padres, hijos de la Tierra de Israel, para no caer en el lazo de los instigadores, incluso cuando la adversidad llegaba hasta poner en riesgo la vida; y con auténtico sacrificio propio velaron por su verdadera vida y por la vida de todo el pueblo de Hashem, y se alejaron de ellos y de sus dádivas."
והנה עתה, רבותי ואחי האהובים, העיניים נחשכות מראות, כי התחילה הפרצה המגואלת הזאת להראות בירושלים... ומאלה אשר מלאים הצטדקות כשמוכיחים אותם ומדברים עליהם על גודל עוונם, וחומר חילול השם שיש במעשיהם, מתפרצת היא מחלת השמד כארס נחש, והם הם הערבים על כל נפש אבודה והולכת לטמיון, ע"י מה שהם מקררים את היורה של האיסור הנורא הזה... וערבים הם האנשים הללו בעד כל הפעולות השמדיות העלולות לצאת ע"י ההתקרבות השפלה הזאת.
"Y he aquí que ahora, mis maestros y mis amados hermanos, los ojos se oscurecen al ver que esta brecha contaminada ha comenzado a mostrarse en Jerusalén... Y de quienes están llenos de justificaciones cuando se les reprende y se les habla de la gravedad de su falta y del terrible Jilul Hashem que hay en sus actos, la enfermedad de la destrucción irrumpe como veneno de serpiente; y son ellos quienes responden de cada alma perdida que marcha a la perdición, al enfriar la llama de esta terrible prohibición... Y son responsables esas personas de todas las acciones destructivas que pueden resultar de este vil acercamiento."
הלא הקולר תלוי גם כן בצווארם של אלו הנטפלים לדבר עבירה, שעונשם שוה לעוברי עבירה עצמם.
"¿Acaso no cuelga también de sus cuellos el collar de la culpa de quienes se adhieren a la transgresión? Pues su castigo es igual al de los propios transgresores."
Maran HaRav Avraham Ytzjak HaKohén Kuk (Shmoná Kvatim, cuaderno V, 57):
מהרשעה ודעותיה אין לקחת שום עזר וסיוע, אפילו מדברים הטובים שבה. מהרעיונות הנראים ומסכימים להתוכן הטוב והקודש שנמצאים באוצרה צריכים להיזהר. הארס המתדבק טמון הוא בעומק התוכי שבכל הגה מחשבה והרגשה שממקור משחת זה הם יוצאים. ודוקא על ידי ריחוק ותיעוב, על ידי ההסכמה המוחלטה שלא ליהנות ולקבל שום טובת הנאה מכל אוצר הכיעור, דוקא בזה מתאמץ הרצון, מתברר השכל, מתחזקת התכונה הטובה, וכל הנגזל ונעשק מעצמו חוזר למקורו, וישראל עושה חיל.
"De la maldad y sus doctrinas no ha de tomarse ningún auxilio ni ayuda, ni siquiera de lo que en ella parece bueno. De las ideas que parecen concordar con el contenido bueno y sagrado que se halla en su tesoro hay que guardarse. El veneno que se adhiere está oculto en la más íntima profundidad de todo pensamiento, idea y sentimiento que brotan de esta fuente corrompida. Y precisamente mediante el alejamiento y la repulsa, mediante el rechazo absoluto de beneficiarse y recibir ningún provecho de todo ese tesoro de fealdad, precisamente así se fortalece la voluntad, se clarifica el entendimiento, se consolida el buen carácter, y todo lo que fue arrebatado y despojado retorna por sí mismo a su fuente, e Israel sale victorioso."
Maran HaRav Avraham Ytzjak HaKohén Kuk (Igrot HaRayá, tomo IV, carta 277):
וע"ד היחוסים, שהספרות המודרנית שלנו בחלקה מתייחסת לאותו המצר שיצא מגבולנו ונהפך לנו לרועץ, אחשוב לנכון להודיע לכבודו מה שאמרתי בתור תשובה לאחד מהמלומדים הנוצרים, שאם יעשה איש אליל של זהב נפגש אותו תמיד בהפסוק שקץ תשקצנו, עד אשר יבטל העובד את האליל, אז יכול הערך של המתכת לשוב אליו גם בעינינו, וכאשר עשתה האליליות המחודשת את האיש לאליל, ואנחנו כל כך סבלנו על ידי זה, והננו עומדים בתוקף התנגדותנו הנצחית לעומת האליליות הזאת, לא נמיר את הקריאה של שקץ תשקצנו בשום מושג אחר כי אם אחרי שזאת האנושיות בעצמה תבטל את האליליות של אליל זה ותודה בפומבי על האמת הגדולה שלנו; – ורק אז בזמן המאושר ההוא יוכלו להיות באים סופרינו לספר על דבר איזו הערכה חיובית מהאישיות הזאת, אבל דווקא אז ולא עתה.
"En cuanto a las relaciones que una parte de nuestra literatura moderna mantiene con aquel hombre [Yeshú] que salió de nuestros límites y se convirtió en causa de ruina para nosotros, considero oportuno comunicar a Vuestra Excelencia lo que respondí a uno de los eruditos cristianos: si alguien hace un ídolo de oro, siempre lo encontraremos con el versículo «abominarlo has de abominar», hasta que el adorador destruya el ídolo; sólo entonces podrá el valor del metal regresar ante nuestros ojos. Pero dado que la idolatría renovada ha convertido a ese hombre en un ídolo, y nosotros tanto hemos sufrido a causa de ello, y nos mantenemos en pie con la fuerza de nuestra oposición eterna frente a esa idolatría, no sustituiremos la proclamación de «abominarlo has de abominar» por ningún otro concepto, sino después de que esa propia humanidad destruya la idolatría de ese ídolo y reconozca públicamente nuestra gran verdad; — y sólo entonces, en ese tiempo dichoso, podrán nuestros escritores venir a hablar de alguna valoración positiva de esa persona, pero precisamente entonces y no ahora."
Publicado en Sheilat Shlomó 310