El relato de la pasión que sigue es aparentemente el que fue utilizado por los caraitas para probar que Yeshu negó ser profeta o el Mashiaj. La misma historia es usada por 'Abd al-Jabbar, o un asistente musulmán suyo, para probar que no a Yeshu, sino a algún otro hombre, fue crucificado. Esta afirmación está claramente formulada en las observaciones introductorias de la historia:
[65א] אילו הנוצרים הלכו אל הידיעות [שבידיהם] ואל הכתוב באוונגליונים שלהם — שהרי מאמינים הם באוונגליונים כי — אז היו יודעים שלא המשיח הוא שנהרג ונצלב.
(65a) ... Si los cristianos se refieren a la información (tienen) ya lo que está escrito en sus Evangelios, sabrían, al dar credibilidad a este último, que no fue Yeshu quien fue asesinado y crucificado . '
La cita sigue:
[365א] כאשר מדברים באוונגליונים על אותו שנהרג ונצלב ועל הצליבה, אומרים: ביום חמישי של פסח באו היהודים אל הֵירוֹדֶס ['הֵירוֹדֶס'], חברו של פִילָטוֹס ['פִילָטֻס'], מלך הרומאים, ואמרו לו: "יש כאן איש אחד מאתנו, שהשחית והתעה את אחינו. לפיכך אנו מבקשים ממך שתתן לנו רשות [לפעול] נגד האיש הזה, כדי שנבצע את משפטנו עליו". לפיכך אמר הֵירוֹדֶס לעוזריו: "לכו עמם והביאו את יריבם [לכאן]". מיד יצאו העוזרים עם היהודים ובאו אל שער בית הממשלה ['בֵּית אַל-סֻלְטָה']. היהודים פנו אל העוזרים ושאלו אותם: "האם אתם מכירים את יריבנו?" הם ענו: "לא". היהודים אמרו: "גם אנחנו אינם מכירים אותו. אולם בואו עמנו. ודאי נצליח למצוא מישהו שיראה לנו אותו". לפיכך הלכו ויהודה איש קריות ['יְהוּדָה סְכַרְיוֹתָא'] נפגש עמם. היה אחד הקרובים והעוקבים של ישו, אחד מתלמידיו הגדולים ביותר, אחד מהשנים עשר.הוא אמר להם: "האם אתם מחפשים את ישו הנוצרי ['עִישׂוּ אַל-נַצְרִי']?" הם ענו: "כן". הוא אמר להם: "מה אקבל מכם אם אראה לכם אותו?" אחד היהודים רצה לתת לו כסף שהיה עמו, ספר שלושים מטבעות ואמר: "הם שלך". יהודה אמר להם: "כפי שאתם יודעים, הוא חברי, ואני מתבייש להגיד לכם: זה הוא. אולם היו עמי והביטו באיש אשר אושיט לו את ידי ואנשק את ראשו. קחו אותו ברגע שידי תשחרר את שלו וקחו אותו עמכם". היה המון גדול של אנשים בירושלים, שם, מכל המקומות, התכנסו לחוג את החג ההוא. יהודה איש קריות לקח את יד איש אחד, נישק את ראשו, [365ב] וברגע שידו שחררה אותו, [האיש ההוא] נעלם לתוך ההמון. אז היהודים והעוזרים תפסו את האיש [האחר]. הוא אמר להם: "מה אתם רוצים ממני?" והרגיש צער נפש ['אַלַם'] כואב. הם ענו לו: "הממשלה ['אַל-סֻלְטָה'] רוצה אותך". הוא אמר: "מה לי ולממשלה ['מַא לִי וְלִל-סֻלְטָה']?" והובילו אותו והביאו אותו לפני הֵירוֹדֶס. אבל שכלו של האיש פרח בגלל פחדו וצערו. הוא בכה ואיבד את שליטתו העצמית ['נַפְסֻה']. לאחר שנודע על פחדו, הֵירוֹדֶס ריחם עליו ואמר: "הניחו לו". ביקש ממנו להתקרב, הושיבו וניסה להרגיעו. בזכות זאת [האיש] נרגע. הֵירוֹדֶס אמר לו: "מה תאמר על הטענה [שעליה מדברים], דהיינו שאתה המשיח, מלך בני ישראל? האם אמרת זאת או קראת לעם בעניין זה?" הוא הכחיש שאמר או טען זאת. [למרות זאת] לא פסקה הפרעתו ['אִצְטִרָבֻה'], למרות שהֵירוֹדֶס ניסה להרגיעו. הֵירוֹדֶס אמר לו: "זכור את ענינך ['אַמְרְךָ'] ונסה לשכנע [את האנשים] אם זה באמת שלך". לא רצה לגרום לו להכחיש [את הדבר], כי לא אמר זאת האיש; הם, ולא הוא, אמרו זאת, והזיקו לו במה שטענו נגדו ובמה שאמרו עליו. לפיכך אמר הֵירוֹדֶס ליהודים: "איני רואה שהוא מסכים עמכם, שהוא אומר את מה שאתם טוענים. רק רואה אני שאתם מייחסים לו דברים [שלא אמר] ושאתם מזיקים לו. יש כאן אגן ['תַסְת'] ומים לרחוץ את ידי מדמו של איש זה". אז פִילָטוֹס ['פִילָטֻס'], המלך הגדול של הרומאים, פנה אל הֵירוֹדֶס ואמר לו: "הגיעו אלי ידיעות כי היהודים הביאו יריב משלהם, איש בעל חינוך ['אַדַב'] וידע, לפניך למשפט. סגור אותו בידי, כדי שאחקור אותו ואעמוד על טיבו". והֵירוֹדֶס הסגירו לידיו של פִילָטוֹס, [עודנו] במצב של הפרעה, פחד וחרדה. הובא [האיש] לפני פִילָטוֹס. המלך ניסה להרגיעו, ושאל אותו על מה שהכריזו עליו היהודים, דהיינו שהוא המשיח. הוא הכחיש שאמר זאת. [פִילָטוֹס, אולם] לא חדל לשאול אותו ולנסות להרגיעו, כדי שיוכל להסביר את עצמו וכדי ש[פִילָטוֹס] ישמע ממנו דברי חכמה ['אַדַב'] או תורה ['שַרִיעָה']. אולם לא הצליח להפסיק את ההפרעה, הפחד, הצער, הבכי והיבבות של האיש. והחזירו להֵירוֹדֶס, [באומרו לו]: "לא מצאתי באיש הזה דבר מן הדברים שיוחסו לו". והסביר זאת [בהתייחסו] למחסור של האיש [366א] ולחוסר חכמתו ['אַדַבֻה']. הֵירוֹדֶס אמר: "עכשיו לילה, הובילו אותו לבית הסוהר ['בֵּית אַל-מַטְבַּח']". והובילו אותו [לשם]. למחרת היהודים החלו להתעקש ['יֻלִחּוּן'], תפסו אותו, הכריזו על בושתו ['שַׁהֲרוּהוּ תַלְכַ'א אַל-שֻּהְרָה'], הציקו לו וענו אותו במיני עינויים ['אַנְוָע אַל-עַדָ'אב']. בסוף היום הלקו אותו והובילו אותו לשדה מלונים ['מַבְטַכָה'] ולגן ירקות ['מַבְקָלָה']. שם תלו אותו ודקרו אותו בחניתות כדי שימות מהר. והוא, נתלה על העץ, לא חדל לקרוא בכל כוחו: "אלוהי, למה עזבתני? אלוהי, למה נטשתני?" עד שמת. אז יהודה איש קריות פגש את היהודים ואמר להם: "מה עשיתם לאיש שתפסתם אתמול?" הם אמרו: "תלינו אותו". יהודה הופתע וחשב [את הדבר] לבלתי אפשרי ['אִסְתַבְעַדָה']. אבל הם אמרו לו: "עשינו זאת. אם אתה רוצה להשתכנע, לך לשדה המלונים הפלונית ['אַל-מַבְטַכָה אַל-פֻלָנִיָּה']". הוא הלך לשם, וכאשר ראה אותו, אמר: "איש תמים ['נַפְס בַּרִיאָה'] מעוול". הוא חירף את היהודים, הוציא את שלושים הכסף שקיבל כשכר וזרק אותם בפניהם. והלך לביתו וחנק את עצמו.
(65a) "Cuando los Evangelios hablan de aquel que fue muerto y crucificado y de la crucifixión,[170] dicen:[171] “El jueves de Pesaj, los judíos fueron a Herodes (Hayridh), compañero de Pilato (Filat.s) rey de los romanos, y le dijo: “Aquí hay un hombre, uno de nosotros,[172] que se ha corrompido y ha extraviado a nuestros hermanos (יש כאן איש אחד מאתנו, שהשחית והתעה את אחינו). En consecuencia, estipulamos con respecto a ti que debes darnos poder sobre el hombre cuyo camino es (como se describe) para que debemos llevar a cabo nuestro juicio sobre él. En consecuencia, Herodes dijo a sus auxiliares: “Id con ellos, y traed a su oponente (aquí)”. Entonces los auxiliares salieron con los judíos y vinieron a la puerta de la casa del gobierno.[173] Los judíos se volvieron hacia los auxiliares y les preguntaron:[174] -¿Conoces a nuestro oponente? Ellos dijeron: "No. Los judíos dijeron: “Nosotros tampoco lo conocemos. Sin embargo, venid con nosotros. No vamos a dejar de encontrar a alguien que le mostrará a nosotros”. Por lo tanto, fueron y Judas Iscariote (Y’hudha S.r.huta-יְהוּדָה סְכַרְיוֹתָא) se reunió con ellos. Era uno de los íntimos y seguidores[175] de Yeshu, uno de sus discípulos más grandes, uno de los Doce. Él les dijo:
“¿Buscan a Jesús el Nazareno (Ishu` al-Nasiri-'עִישׂוּ אַל-נַצְרִי')?”
Ellos dijeron: "Sí". Él dijo: “¿Qué voy a recibir de ti, si te lo muestro?” Uno de los judíos quería darle dinero[176] que tenía con él, contó treinta piezas y dijo: “Son tuyos”. Judas les dijo: “Como ustedes saben, él es mi amigo, y me avergonzaría decir: aquél, ese es Él. Sin embargo, esté conmigo y mire al hombre a quien daré mi mano y besaré su cabeza, tomadlo en cuanto mi mano libere la suya y lo lleve lejos.
Había una gran multitud de personas en Jerusalén, donde, procedentes de todos los lugares, se reunían para celebrar esa fiesta. Judas Iscariote tomó la mano de un hombre, le besó la cabeza,
(65b) Y tan pronto como su banda le dejó ir (al otro), [Yeshu] se sumergió en la multitud.[177] Entonces los judíos y los auxiliares se apoderaron del hombre. Él les dijo: “¿Qué quieren de mí?” Y sintió una dolorosa angustia. Ellos le respondieron: “El gobierno[178] te quiere”. Él dijo: “¿Qué tengo que ver con el gobierno?”[179] Y lo llevaron y le hicieron venir delante de Herodes. Pero la razón del hombre había volado a causa de su miedo y angustia.[180] Él lloró y no tuvo autocontrol. Habiendo tomado conciencia de su temor, Herodes se apiadó de él y dijo: "Dejadlo". Le pidió que se acercara, le hizo sentarse e intentó que se sintiera cómodo. Gracias a él (el hombre) se calmó.[181] Herodes le dijo: "¿Qué dices con respecto al reclamo (de que hablan), a saber, que tú eres el Mashiaj, rey de los hijos de Israel? ¿Has dicho esto o quereís apelado a la gente sobre este tema?”[182] Él negó que él había dicho o afirmado esto. A pesar de esto, su perturbación no se calmó, aunque Herodes trató de tranquilizarlo. Herodes le dijo: “Recuerda lo que es tuyo y trata de convencer (a la gente) si es realmente tuyo”. No quería hacerle negar (la cosa). Porque no lo había dicho el hombre; Ellos, y no él, lo habían dicho, y le habían hecho daño por lo que habían reclamado y dicho con respecto a él.
En consecuencia, Herodes dijo a los judíos: “No veo que él esté de acuerdo con vosotros, que dice lo que decís: sólo veo que le atribuyes palabras (que no eran de él) y que le hacéis daño. [Traedme] agua para lavarme la mano (para que sea inocente) de la sangre de este hombre.
(Entonces) Pilato, el gran rey de los romanos, se dirigió a Herodes. Él le dijo: “Me ha llegado la información de que los judíos han tenido un oponente de los suyos, un hombre de educación (adab) y conocimiento, conducido delante de ti para juicio. Ver qué le pasa”. Y Herodes le entregó a Pilato.
Así (el hombre) que estaba (todavía) en un estado de perturbación, miedo y angustia, fue llevado ante Pilato. El rey trató de tranquilizarlo y le preguntó lo que los judíos habían afirmado con respecto a él, a saber, que él era el Mashiaj.
Él negó haber dicho esto. (Pilato, sin embargo) no dejó de preguntarle y tratar de hacerle sentirse a gusto, para que diera una explicación sobre sí mismo[183] Y que (Pilato) debe oír de él un dicho ingenioso (adab) o un precepto. Sin embargo, no pudo calmar la perturbación,[184] el temor, la angustia, el llanto y los sollozos del hombre, y lo envió de vuelta a Herodes, diciéndole a éste: “He hallado en este hombre nada de lo que le ha sido atribuido”.[185] Y explicó esto (refiriéndose) a la deficiencia del hombre (66a) y a la estupidez.[186] Herodes dijo: “Ahora es de noche, conducirlo a la cárcel". Y lo condujeron (allí). Al día siguiente los judíos se hicieron importunos,[187] lo arrebataron, proclamaron su infamia (Shaharuhu tilka'l-shuhra)[188] le atormentaban, le provocaban torturas, y al final del día le azotaron y lo llevaron a un melón (mabtakha) y a un huerto (mabqala).
Allí le colgaron. Y lo traspasó con lanzas para que muriera rápidamente. En cuanto a él, fue colgado sobre un pedazo de madera como él quería, no dejó de gritar tan alto como pudo: “Di-s mío, ¿por qué me abandonaste, Di-s mío, por qué me has abandonado?” hasta que murió.
Entonces Judas Iscariote se encontró con los judíos y les dijo: “¿Qué hiciste con el hombre que robaste ayer?” Ellos dijeron: “Le hemos colgado". Judas se sorprendió de esto, y pensó (la cosa) poco creíble (istab'ada). Pero ellos le dijeron: “Lo hemos hecho, si quieres saberlo (seguro), ve a una cierta remiendo de melón”. Él fue allí, y cuando lo vio, dijo: "Es un hombre inocente". Insultó a los judíos, sacó las treinta piezas que le habían recibido como recompensa y las arrojó a sus caras. Y fue a su casa y se estranguló.
[170] La palabra que se utiliza también podría significar "el crucifijo-صلب".
[171] Una nota marginal puede ser dada:
En el camino los judíos crucificaron a un hombre como el Masij-على الطريق صلب اليهود رجل كرجل المسيح..
[172] Al parecer estas palabras significan que él era judío.
[173] O: "la casa del gobernante" (بيت الحاكم)
[174] Literalmente: 'les dijo'.
[175] Leí tiba'ihi en lugar de tha'b.h. Que se produce en la MS.
[176] Darahim, una palabra que deriva de la dracma griega;
[177] Literalmente: "gente".
[178] O: 'el gobernante' o 'gobernador' (al-sultán-על-סולטן-السلطان).
[179] Ma li wa-li'l-sultan; La expresión puede significar: ¿Qué tiene el gobierno en mi contra? Existen expresiones similares en hebreo y siriaco, así como en árabe; Cf. También Marcos iv: 24.
[180] En cuanto al temor y angustia atribuidos a Yeshu, véase, entre otros, la Epístola a los Hebreos v: 7 f. En cuanto al significado de ευλαβεια, cf. Por ejemplo, 0. CULLMANN, Die Christologie des neuen Testaments, Tübingen 1958, pp.95 f.
[181] O: "Trató de calmarlo".
[182] Otro significado posible podría ser: "¿Has reclamado esto?" Pero esta interpretación supone una ligera modificación.
[183] Más o menos literalmente: "en cuanto a lo que estaba en él y con él" (ma `indahu wa-ma ma'ahu-ما انده ولا ماهو)
[184] Otra posible traducción sería: "que no quería que añadiera a la perturbación.”
[185] La decepción de Pilato es al parecer debido a su no haber encontrado en el hombre las cualidades intelectuales superiores que había esperado.
[186] Ghaba’- غباء
[187] Leí nakada, que también puede significar 'molestado'. El MS tiene nakara, 'desaprobado'.
[188] La traducción no es del todo segura.
[189] Los caraitas (véase más arriba) no parecen estar al tanto de la tesis sostenida por 'Abd al-Jabbir, o no le prestan ninguna atención. Es probable que sepan que, según la interpretación predominante, el relato no implica que Yeshu no fue crucificado.