3/08/2011

מדרש קהלת רבהקהלת רבה א, ח. ד: חנניה בן אחי רבי יהושע והמינים


מדרש קהלת רבהקהלת רבה א, ח. ד: חנניה בן אחי רבי יהושע והמינים

תרגום:
קהלת רבה א, ח. ד

חנינא בן אחי ר' יהושע הלך לכפר נחום ולחשו עליו המינים לחשים והעלו אותו רוכב על חמור בשבת. הוא הלך לרבי יהושע חברו ונתן לו את המשחה ורפא אותו. (ר' יהושע) אמר לו: מכיוון שהתעוררת על ידי חמור של רשע זה, אינך יכול להישאר בארץ ישראל. מכאן הלך לו לשם, לבבל, ומת שם (בזקנותו) בשלום.

חנינא בן אחי ר' יהושע אזל להדיה כפר נחום ועבדון ליה מינאי מלה ועלון יתיה רכיב חמרא בשבתא אזל לגביה יהושע חביביה ויהב עלוי משח ואיתסי א"ל כיון דאיתער בך חמרא דההוא רשיעא לית את יכיל שרי בארעא דישראל נחת ליה מן תמן לבבל ודמך תמן בשלמיה.

פירוש:
חנניה בן אחי רבי יהושע הוא תנא מהדור הרביעי (110 עד 135).
החוקר הרפורד (R.T. Herford, Christianity in Talmud and Midrash p. 211) מתייחס לטקסט כשייך לתקופת התנאים, וזאת למרות השפה הארמית שהיא מאפיינת לתקופה מאוחרת, ולמרות התאריך המאוחרת של החיבור הסופי של מדשר קהלת. לפי דעת, הזכרת העיר כפר נחום שבארץ ישראל ושם החכם המוזכר הם קריטריון חומר עתיק.

הפירוש מתנות כהונה המופיע במהדורת וילנא של המדרש הרבה מדייק על הליכתו של ר' חנניה לכפר נחום: הלך למקום מגדל צבעים להתרפות. אך לא ברור מאליו שהוא היה אכן חולה. וגם באפשרות זו, ניתן להבין את פעולתו של רבי יהושע כרפואה מהלחש שהביאו המינים על ר' חנניה.

בטקסט זה ברור מאוד שלמינים אופים נוצריים:
- כפר נחום היא עירו של יש"ו בה הוא שם את ביתו קבוע (ראה מתי ד' י"ג: והוא התקבע בכפר נחום).
- הזכרת חמור, שהוא הבהמה שעליו רכב ישוע בזמן כניסתו המשיחית לירושלים.
- חילול השבת ברכיבת חמור ביום זה (גזרה מדרבנן של איסור מלאכת שבת "קצירה").
- הזכרת הביטוי "הרשע הזה" שהוא כנראה מאוחר יותר מתקופת התנאים אבל מתייחס באופן מובן ליש"ו הנוצרי הממזר.

סיפור פגישתו של ר' חנניה עם מינים בכפר נחום בשנות 110 עד 135 הוא עוד יותר סביר אם מסתכלים על סיפורים דומים בספרות חז"ל: לדוגמא סיפור של פגישתו של ר' אליעזר בן הורקנוס עם מין בשם יעקב איש כפר סכניא שכולל מקורות רבים ושאופיו התנאי בטוח (ראה קהלת רבה: פרש א, פס ח, ג ירושלמי,ע"ז: ב, ב ירושלמי,שבת: יד, ד תוספתא: חולין, ב, כב בבלי,ע"ז כו:). שני הסיפורים מתרחשים באותה התקופה ובשניהם יש התערבות של חכם אחד עם המינים, גינוי של חכם גדול נוסף, וחזרה של החכם שאיבד את עצמו עם המינים לתוך היהדות הנורמטיבית. את התהליך הדגיש החוקר דן יפה מאוניב' בר אילן בספרו הצרפתית Le Judaïsme et l'avènement du Christianisme: בתקופה שבין ועד יבנה למרד היהודי השני (של בר כוכבא) החכמים הוציאו לפועל את החלטות הגירוש של הנוצרים מקרב היהדות שנקבעו במסגרת ועד יבנה. כך אפשר להבין את שינוי עמדתם של אותם חכמים ר' אליעזר ור' חנניה שהיו קרובים למינים נוצרים ממוצא יהודי ומבוקש מהם להתנתק מיחסים אלו.


No hay comentarios:

Publicar un comentario

Tu opinión es importante para nosotros!